לא רק זיהום בדרכי השתן: אלה הן הסיבות לצריבה, כאב ודחיפות במתן שתן

צריבה, כאב או דחיפות במתן שתן הם תסמינים שכיחים המובילים רבים לפנייה לרופא המשפחה. למרות שסימפטומים אלו יכולים להעיד על זיהום בדרכי השתן, פעמים רבות הם "מבשרים" על מחלה זיהומית אחרת. על סיבות להתפתחות התסמינים הנפוצים ,תהליך הבירור והאבחון בכתבה שלפניכם.

מה הן הסיבות לסימפטומים נפוצים, כמו צריבה, דחיפות וכאב במתן שתן?
קיימות סיבות רבות שעלולות להוביל להתפתחות תסמינים אלו, המשתנות בהתאם לגיל ומין המטופל/ת: 

נשים צעירות:

זיהום בדרכי שתן
בנשים צעירות, זיהומים בדרכי השתן שכיחים במיוחד לאחר תחילת קיום יחסי מין. הסימפטומים השכיחים שיעידו על הזיהום כוללים צריבה ודחיפות במתן שתן, שתן עכור, קושי להתאפק והליכה תכופה לשירותים. תסמינים נדירים יותר הם חום גבוה וכאבים באזור המותניים. 

זיהומים במערכת המין: דלקת בנרתיק או ברחם
זיהומים המועברים במגע מיני פעמים רבות יובילו להתפתחות תסמינים הדומים לאלו המופיעים במקרים של דלקת בשתן. עם זאת, זיהומים במערכת המין יגרמו לרוב גם  להתפתחות של תופעות נוספות, בהן הפרשה נרתיקית מרובה שתלווה לעיתים בריח חריף, תחושת גרד ותחושת אי נוחות או כאבים בעת קיום יחסי מין. 

נשים בהריון:

זיהומים בדרכי השתן 
זיהומים בדרכי השתן נפוצים מאוד במהלך תשעת החודשים, זאת בשל השינויים האנטומיים שמתרחשים בגוף האישה במהלך ההריון. גם אם לא התפתחו תסמינים המעידים על הזיהום, נוכחות החיידק בדרכי השתן של האישה ההרה מעלה את הסיכון לזיהום בכליות אצל האישה ההרה  וללידה מוקדמת. למרות שמדובר במצבים נדירים יחסית, חשוב לבצע בדיקת  תרבית שתן (בדיקת שתן אשר נועדה כדי לבחון נוכחות חיידקיים בשתן( בתחילת ההריון, שתסייע באבחון ובטיפול בזיהום בשלבים הראשוניים ותמנע את התפתחות הסיבוכים הנ"ל.

זיהומים במערכת המין
דלקת בנרתיק שמקורה בחיידק GBS עלולה לגרום ללידה מוקדמת או להדבקת העובר בעת הלידה. על כן, ניתן לשלול את קיום החיידק במהלך ההריון באמצעות תרבית שתן או בדיקת משטח נרתיקי. 

נשים לאחר גיל המעבר:
זיהומים בדרכי השתן שכיחים מאוד בקרב נשים לאחר גיל המעבר בשל הירידה ברמות ההורמונים הנשיים (האסטרוגניים). ירידה זו מתבטאת במגוון תופעות, בהן ניוון הרירית הנרתיקית  (atrophic vaginitis) ויובש בנרתיק. 

בעיות שכיחות נוספות בנשים בקבוצת גיל זו (בעיקר בקרב נשים שעברו לידות רבות), אשר עלולות לגרום לזיהומים בדרכי השתן, הן צניחת נרתיק ו/או שלפוחית השתן. במקרים אלו חיידקי מעי אשר "שוכנים" בדרך קבע לפי הטבעת "פולשים" לאזור הנרתיק וכתוצאה מכך עלולים לגרום גם לזיהום בשלפוחית השתן. 

גברים צעירים:
זיהומים בשתן נדירים יותר בצעירים. ברוב המקרים מקורם של התסמינים השונים הוא מחלת מין שהתפתחה לאחר מגע מיני לא מוגן. 

גברים מעל לגיל 50:
זיהומים בדרכי השתן בגברים מבוגרים נובעים פעמים רבות מהגדלת הערמונית (פרוסטטה). ערמונית מוגדלת גורמת לזרימת שתן איטית, להתרוקנות לא מוחלטת של השלפוחית ועלולה אף להוביל לחסימה בדרכי השתן. תופעות אלו מעודדות שגשוג של חיידקים בדרכי השתן והתפתחות של זיהומים. 

גברים ונשים המצויים במצב סיעודי:
מצבים אופייניים לגיל המבוגר, בהם ערמונית מוגדלת (בגברים) או ניוון נרתיקי וצניחת שלפוחית השתן או הרחם (בנשים), עלולים לגרום להתרוקנות לא מלאה של השלפוחית או לאי שליטה על מתן שתן/ צואה. בעיות אלו מובילות להתפתחות של תסמינים שונים, לרבות צריבה, דחיפות, כאב או קושי במתן שתן.

גורמים נוספים שאינם קשורים בגיל או במין
התפתחות של הרפס (HERPES) בדרכי המין עלולה לגרום להופעה של תסמינים דומים. 

איך ניתן לאבחן את הבעיה ולהבדיל בין המצבים ?
קיימות בדיקות שונות שנועדו כדי לאבחן את המקור לתסמינים השונים. רופא מומחה למחלות זיהומיות יסייע בהכוונה לבדיקות המתאימות ובביצוע של בירור מקיף.

מכלל הבדיקות השונות אשר נועדו כדי לאבחן זיהומים בדרכי השתן או באיברי המין ניתן למנות בדיקת שתן כללית ותרבית שתן, בדיקת שתן לבחינת קיום של מחלות מין, בדיקת אולטרסאונד של דרכי שתן (כולל שלפוחית ובדיקת התרוקנות בנשים וגברים מבוגרים) ובדיקת רופא נשים. אצל גברים  מבוגרים  אם קיימת ערמונית מוגדלת מומלץ להתייעץ עם רופא אורולוג טרם לפניה אל רופא מומחה במחלות זיהומיות. 

האם בכל מצב בו התרבית הראתה על קיום של חיידקים יש צורך בטיפול?
לא. נוכחות חיידקים בשתן ללא סימפטומים היא מצב שכיח מאוד בכלל האוכלוסייה ובמיוחד באנשים מבוגרים מאוד, מטופלים סיעודיים, אלו המטופלים באמצעות צנתר שתן קבוע או אלו המבצעים צנתור עצמי מספר פעמים ביום. בקרב רוב האוכלוסייה, עצם נוכחות החיידקים  ללא סיפמטומים אינה מסוכנת.

אז מתי כן להתייחס לנוכחות של חיידקים בתרבית שתן ? 
טיפול בזיהום בדרכי השתן במקרים בהם לא התפתחו תסמינים יינתן רק לנשים הרות, לחולים שעברו השתלת כליה (בחודש הראשון לאחר ההשתלה) ובאלו אשר עומדים לעבור פעולה פולשנית בדרכי השתן, כמו לדוגמה ציסטוסקופיה.

בכל מצב אחר, אין צורך בבדיקה או בטיפול. כאמור, נוכחות של חיידקים בשתן אינה מסוכנת ולקיחת אנטיביוטיקה שלא לצורך עלולה להוביל להתפתחות של חיידקים עמידים ולתופעות לוואי שונות. 

מה הטיפול המומלץ?
במצבים של זיהום המלווה בתסמינים שונים, הטיפול נקבע בהתאם לגורם לבעיה. אם לאחר האבחון התברר כי קיים זיהום בדרכי השתן או באיברי המין לרוב תינתן אנטיביוטיקה שתסייע בחיסול החיידק או המחולל שאובחן. אם אובחנה מחלת מין,  יש לערוך בירור מקיף באמצעות בדיקות דם כדי לשלול קיום של מחלות מין נוספות. במקרים אלו הטיפול יכלול מתן אנטיביוטיקה  (בזריקה או דרך הפה), למטופל ולבן/בת הזוג.

כיצד ניתן להקל על התסמינים?
-הקפידו על שתייה מרובה (לפחות 1.5 ליטר ביממה, למעט חולי לב או כליות המצויים במשטר שתייה מוגבלת).

-חשוב שלא "להתאפק" ולרוקן שלפוחית לעתים קרובות, לפני השינה ולאחר קיום יחסי מין.

-במצבים של דלקות שתן חוזרות, קיימים טיפולים משלימים, כמו שילוב של חמוציות בתפריט שעשויים לסייע.