הפרעה אפקטיבית (affective disorder, emotional disorder)

כבר מתקופה מוקדמת מאוד בהיסטוריה האנושית מתוארות הפרעות מצב רוח: שאול המלך, ש"רוח רעה ביעתה אותו", ביקש שיביאו את דוד לנגן לפניו בכדי להקל את סבלו; כ-400 שנים לפני הספירה כתב היפוקרטס, הרופא היווני, על מצבים של "מאניה" ו"מלנכוליה".
עד היום נחשבים דיכאון ומאניה למצבים הקוטביים העומדים בבסיס ההגדרה של הפרעות מצב הרוח.

הפרעות מצב רוח נחשבות להפרעות בשכיחות גבוהה מאד בחברה המערבית: 20-25% מהאוכלוסייה סובלים במשך חייהם מאפיזודה דיכאונית ועוד כ-5% סובלים מהפרעות מצב רוח שיש בהן גם סימפטומים מאניים וגם סימפטומים דיכאוניים.

מהו דיכאון?

האמירה "אני בדיכאון" נאמרת לא פעם כאשר אנשים חווים קשיים בעבודה, בזוגיות וכד', אך בקרב אנשי המקצוע מאובחן דיכאון במקרים בהם מצב הרוח הירוד גורם לפגיעה משמעותית בתפקוד ומלווה בסימפטומים התנהגותיים, רגשיים וגופניים נוספים. בין תסמינים אלו נכללים היעדר אנרגיה, תחושות של אשמה, מחשבות על מוות, הפרעות בשינה ובתיאבון, קשיים בריכוז ובקבלת החלטות ועוד.

מצבים שכוללים תסמינים דיכאוניים בלבד (ללא תסמינים מאניים) נקראות יוניפולריות (חד קוטביות). בקבוצה זו נכללות: דיכאון קליני, דיכאון לאחר לידה ודיסתימיה. ישנה הפרעה במצב הרוח המשויכת לקבוצה אחרת של הפרעות המכונה הפרעות פסיכוטיות והיא ההפרעה הסכיזואפקטיבית.

מהי מאניה?

לכולם ישנן תקופות בהן הם חשים תחושות שמחה וערך עצמי מוגברות. מאניה מאובחנת במצבים בהם מצב הרוח הוא מרומם או רגזני באופן מוגזם ולא אופייני ומביא לפגיעה תפקודית.

בנוסף, המצב המאני מלווה בתסמינים כמו: פעלתנות קיצונית ומוגזמת, תחושת ערך עצמי מנופחת ומופרזת, צורך מופחת בשינה, עיסוק מופרז ולא מבוקר בפעילויות שגורמות הנאה (למשל קיום יחסי מין לא מוגנים, הימורים ונהיגה לא זהירה) ועוד.

הפרעות מצב רוח שכוללות תסמינים מאניים לצד תסמינים דיכאוניים נקראות הפרעות בי-פולריות (דו קוטביות). קבוצת הפרעות זו כוללת: מאניה דפרסיה, מצבים היפומאניים וכן ציקלותימיה.

הגורמים להפרעות מצב רוח

הגורמים להפרעות מצב הרוח נחקרים מזה שנים רבות: ב-400 לפנה"ס נטען ביוון העתיקה כי הדיכאון נובע מעודף ב"מרה (ליחה) שחורה" ואילו מאניה נובעת מעודף של "מרה אדומה". פרויד עסק רבות בהקשר זה בקשר שבין אבל (ממשי או מדומיין) לבין תסמינים מאניים או דיכאוניים.

מרבית אנשי המקצוע מאמינים כיום, לאחר שנים ארוכות של מחקר בתחום, כי שילוב של גורמים ביולוגיים, גורמים פסיכולוגיים וגורמים סביבתיים הוא שגורם להיווצרות הפרעות מצב הרוח:

• גורמים ביולוגיים: נמצא כי נוראפינפרין וסרוטונין הם נוירו-טרנסמיטורים שיש להם השפעה משמעותית ביותר על מצב הרוח. נראה כי פעילות לא סדירה של אצטילכולין ודופאמין קשורה אף היא לפעילות המנגנונים הללו. ההסבר הביוכימי הינו חשוב מאד בתחום של חקר הפרעות המצב רוח, אך ישנם גורמים נוספים כמו: בעיות בוויסות ההורמונלי ואבנורמליות אנטומית באזורים מסוימים במוח, שנמצאו גם הם כקשורים להיווצרות תסמינים מאניים ודיכאוניים. בנוסף, מחקרים שנערכו בקרב משפחות ותאומים הצביעו על חשיבותו של הרכיב התורשתי- גנטי בסיכון ללקות בהפרעות.

• גורמים פסיכולוגיים: גישות שונות בתחום הפסיכולוגיה הציעו הסברים מגוונים להיווצרותן של הפרעות מצב רוח. הגישות הדינמיות הדגישו גורמים כגון: בעייתיות ביחסים המוקדמים בין האם לילד, אובדן ופרידה ממשיים או סימבוליים ועוד. קשיים בהתמודדות עם מאורעות חיים כאלו עשויה לגרום לדיכאון, בעוד שמאניה מובנת כמנגנון הגנה בעייתי נגד הסימפטומים הדיכאוניים. הגישות הקוגניטיביות וההתנהגויות שמות דגש מופחת על גורמים כאלה, ובמקום מתמקדות בנטייתם של אנשים הלוקים בדיכאון לעבד מידע באופן לא יעיל, הגורם לתפיסה שלילית של העצמי והעולם, ובלמידה הלא יעילה שגורמת לתחושת חוסר אונים.

• גורמים ביו-סוציאליים: קיימת מחלוקת בנוגע למידת ההשפעה שיש לאירועי חיים מלחיצים על היווצרות הפרעות מצב הרוח. קיימים ממצאים המעידים שאנשים שלקו בהפרעות מצב רוח חוו באופן יחסי אירועי חיים מלחיצים רבים ועוצמתיים: למשל אנשים שאיבדו את אמם לפני גיל 11 הם בעלי סיכון גבוה יותר ללקות בסימפטומים דיכאוניים, ובקרב מובטלים גבוהה שכיחותם של סימפטומים דיכאוניים פי 3 מאשר אצל אנשים עובדים.

טיפול בהפרעות מצב רוח

השכיחות הגבוהה של הפרעות מצב הרוח וההשפעה המשמעותית שיש להן על התפקוד של הלוקים בהן, הביאו לפיתוח פרקטיקות טיפוליות יעילות רבות ושונות, כשברוב המקרים, ההמלצה היא על שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכותרפי.

• תרופות פסיכיאטריות: מאניה ודיכאון מטופלים בתרופות אחרות, ולכן אבחנה נכונה בין המצבים היא קריטית לקביעת הטיפול. ההשפעה של רוב הטיפולים התרופתיים מורגשת רק לאחר מספר שבועות של נטילתם, ומשום כך יש להתמיד בנטילתן לפחות במשך חצי שנה, בכדי למנוע הישנות של הסימפטומים. הטיפול בדיכאון מתבצע לרוב בעזרת שימוש בתרופות נוגדות דיכאון המווסתות את כמויות הסרוטונין והנוראדרנלין, וטיפולים תרופתיים אינטנסיביים יותר ניתנים כאשר תרופות אלו לא גורמות לשיפור במצב או כאשר ישנו דיכאון פסיכוטי. הטיפול במצבים מאניים מתבצע לרוב באמצעות מייצבי מצב רוח הפועלים לויסות ואיזון התנודתיות בין המצבים המאניים למצבים הדכאוניים. במידה והטיפולים התרופתיים אינם יעילים מספיק, קיימת אפשרות להוספת טיפול בנזעי חשמל (ECT) המועיל גם במצבים מאניים אקוטיים וגם במצבים של דיכאון חמור, במיוחד בדיכאון עמיד. למרות שהטיפולים התרופתיים משפרים את הרגשתם של רוב המטופלים, מקובל לתתם במקביל לטיפול פסיכותרפי, שמקל על ההתמודדות עם ההפרעה והשלכותיה ומעלה את הרצון להמשיך בטיפול התרופתי, במידה שיש בכך צורך.

• פסיכותרפיה: ההסברים השונים שמציעות גישות שונות בתחום הפסיכולוגיה להיווצרות הפרעות מצב הרוח הביאו לפיתוחן של טכניקות טיפוליות שונות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הנחשב ליעיל ביותר בטיפול בהפרעות מצב רוח, ממוקד בשינוי של הנחות וסכמות לא אדפטיביות ומגבילות (למשל "אם אין לי עבודה, אני לא שווה כלום"), אימון המכוון לאימוץ של התנהגויות שהן אדפטיביות וגמישות יותר וכן הלאה. טיפול דינמי מדגיש פחות את העבודה על הסימפטומים הדכאוניים ובמקום זאת מתמקד בחקירה מעמיקה של מקורות הדיכאון, וכן בפיתוח מיומנויות בהן מתקשה המטופל כגון: יצירת קשר בינאישי, מתן אמון, עיבוד אבל ועוד.

• אשפוז פסיכיאטרי: במצבים מאניים ודכאוניים אקוטיים עשויים להוות סכנה ממשית לחייו של המטופל: דיכאון חמור עלול לגרום להזנחה, פגיעה עצמית, שימוש בחומרים ממכרים ואף התאבדות. מצבים מאניים עלולים לגרום להתנהגות חסרת אחריות ומסכנת חיים (למשל קטטות אלימות, מכירת רכוש ועוד). במצבים מסוכנים אלו אשפוז עשוי לתת אפשרות לטיפול והרגעה של המצב האקוטי, ולהעלות את המוטיבציה והיכולת לא לבצע התנהגויות הרסניות ולהמשיך בטיפול גם לאחר האשפוז.