אלופסיה אראטה (קרחת אזורית)

איבוד השיער נגרם בשל דלקת המתפתחת סביב זקיקי השיער וגורמת לבסוף לנשירתו. הסיבה להתפתחות הדלקת אינה ברורה לחלוטין, אך בשנים האחרונות הולך ומתברר כי ישנו מרכיב אוטואימוני משמעותי בהתפתחות המחלה, אך לא ברור מדוע אזורים מסוימים נפגעים ובאחרים השיער צומח באופן רגיל.

כפי שנכתב לעיל, המחלה שכיחה יותר בקרב בני משפחה ואכן נמצא כי ישנם מספר גנים הקשורים למחלה, בעיקר אלה הקשורים לפעילות מוגברת של מערכת החיסון ולהתפתחות דלקת. למרות שלעתים קרובות לחץ נפשי נקשר להתפרצות או החמרה של המחלה, אין עדות חד משמעית לכך, ובמקרים רבים המחלה היא הגורם ללחץ נפשי ולא להפך.

האבחנה היא לרוב קלינית ומהירה, על-ידי הסתכלות ישירה או בעזרת דרמוסקופ. בדרך כלל לא נדרשות בדיקות נוספות. עם זאת, יש צורך להבדיל את המחלה משורה של גורמים אחרים המביאים לנשירת שיער ואם קיים ספק ניתן להיעזר בבדיקות דם נוספות ולעיתים גם בביופסית עור.

אלופסיה אראטה אינה משפיעה על הבריאות הפיזית או על תוחלת החיים. למעשה החולים במחלה יכולים לחיות חיים מלאים ושלמים עם מחלתם. יחד עם זאת, למחלה השפעה רבה על איכות החיים של הסובלים ממנה, במיוחד בקרב ילדים והסובלים מהצורות הקשות והמפושטות יותר של איבוד השיער. מהלך קשה יותר של המחלה ניתן לראות בחולים שיש להם מעורבות של אזור הקרקפת האחורית, הופעה של המחלה בגיל צעיר, כאשר ישנם גם שינויים בציפורניים וכן בחולים שסובלים בנוסף מאטופיק דרמטיטיס ("אסתמה של העור"). קיימת שכיחות גבוהה יותר של ויטליגו ומחלות בלוטת התריס בקרב חולי אלופסיה, אולם הסיכון להתפתחות של מחלות אלו נמוך מאוד.
 

קיימות מספר אפשרויות לטיפול באלופציה אראטה, אולם אף אחת מהחלופות אינה יכולה למנוע את התפרצותה או להוביל לריפוי מלא. ההחלטה האם לטפל במחלה, ואם כן כיצד לטפל, תלויה במספר גורמים, בהם דרגת המעורבות,  גיל המטופל ותגובה לטיפולים קודמים. בין הטיפולים המקובלים ניתן לציין טיפול בסטרואידים באופן מקומי באמצעות משחות; בהזרקה לאזורים קטנים כמו מוקדים בקרקפת, בזקן או בגבות, או במתן סיסטמי.
טיפולים מקומיים אחרים כוללים מינוקסידיל, אנטרלין, או טיפולים אימונותרפיים מקומיים כדוגמת דיפנילציקלופרופנון (DPCP). בין הטיפולים הסיסטמיים ניתן להזכיר את הפוטותרפיה ואת המתוטרקסט והציקלוספורין, שלהם עדות מועטה לתועלת.

לאחרונה נוספה קבוצה חדשה לקשת הטיפולים באלופציה. לאור הבנה טובה יותר של מרכיבים הקשורים למערכת החיסון והפעלתה, ניסיונות בחיות וממצאים קליניים בחולים שטופלו בתרופות מקבוצת מעכבי JAK למחלות אחרות וסבלו במקביל גם מאלופסיה אראטה, נמצא שתרופות אלו מסוגלות להביא להצמחת שיער גם בדרגות קשות של המחלה.

שורה של עבודות במעכבי JAK (ביניהם טופסיטיניב, בריסיטיניב ורוקסוליטיניב) שניתנו לטיפול באלופסיה הוכיחו את יעילותן של התרופות. משפחת חלבוני ה-JAK  כוללת 4 חלבונים שונים, ומעכבי ה- JAK שונים זה מזה בעוצמת העיכוב של כל אחד מהחלבונים הללו. בימים אלה מתבצעים מספר מחקרים קליניים על מנת לברר אילו מעכבי JAK הם היעילים והבטוחים ביותר לטיפול המחלה ומה משך הזמן הנדרש לטיפול, אך ניתן כבר לומר שאין ספק שמעכבי ה- JAK הובילו לפריצת דרך בגישה לטיפול באלופסיה אראטה וככל הנראה תרופות אלה יהוו את קו הטיפול המוביל בעתיד.
 

לצד זאת, חולים הסובלים מחסר משמעותי של שיער יכולים ליהנות מהסוואת איבוד השיער באמצעים שונים כמו פאות, ריסים וגבות מלאכותיים, תוספות שיער, איפור קבוע וקעקועים. מסל הבריאות של שנת 2019 נוספה האפשרות לקבל השתתפות במימון פאה, אחת לשנתיים, לסובלים מאלופסיה טוטליס או אוניברסליס במשך שישה חודשים לפחות.

אין דרך למנוע את המחלה, וכן אין אפשרות לנבא מראש איזה אחוז מהשיער ינשור.

נכתב על ידי פרופ' יובל רמות פרופ' אברהם זלוטוגורסקי מרפאת השיער, מחלקת עור, המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים