ככל שטווח התנועה של המפרק גדול יותר, כך הסיכון לפציעה גבוה יותר. הסיבה לכך היא שטווח תנועה גדול מחליש את כוח המפרק.
הסיבות השכיחות לכאבי פרקים הן דלקת (כאב ונפיחות), זיהום ופציעה.
במקום מפגש של עצמות יכול להיות רק מפרק אחד.
אנשים שיכולים להזיז את העצמות שלהם מעבר לטווח הנורמלי מסוגלים לכך בגלל שהרצועות המחוברות לעצמות הללו גמישות יתר על המידה.
ממה בנוי מפרק
לכל מפרק יש אספקת כלי דם ומערכת עצבית ייחודית, כאשר המפרקים מוחזקים יחד באמצעות רצועות. בין העצמות, בקצות העצמות, ישנו סחוס (רקמה גמישה) המונע חיכוך כאשר הן נעות זו כנגד זו. השרירים, המחוברים לעצמות באמצעות גידים, מספקים יציבות למפרקים ויש קשר ישיר בין כוח השריר ליציבות המפרק[3].
סוגי מפרקים
המפרקים מסווגים לפי יכולת התנועה שהם מאפשרים. שלושת סוגי המפרקים הם[4]:
מפרק בלתי ניתן להזזה - שתי העצמות או יותר הנמצאות במגע הדוק, אך לא יכולה להתרחש תנועה, למשל עצמות הגולגולת.
מפרק הניתן להזזה קלה - שתי עצמות או יותר הנמצאות במגע כה הדוק עד שמתאפשרת רק תנועה מוגבלת, למשל חוליות עמוד השדרה.
מפרק ניתן להזזה בחופשיות - רוב המפרקים בגוף האדם הם מסוג זה, שכן תנועתיות היא בסופו של יום מטרת המפרק.
ניתן לסווג מפרקים גם מבחינה היסטולוגית (סוג רקמת החיבור), כאשר סוגי שלושת המפרקים הם[5]:
מפרקים סיביים - אינם גמישים במיוחד, חלקם אינם זזים כלל. מפרק סיבי עשוי מרקמת חיבור עבה השזורה בחוזקה. מפרקים אלו מכילים בדרך כלל הרבה קולגן. דוגמה לכך הוא מפרק הגולגולת.
מפרקים סחוסיים - מרופדים בשכבת סחוס המחברת את העצמות. לרוב, למפרקים אלו יש תנועתיות מסוימת. דוגמה לכך הוא המפרק המחבר את הצלעות לעצם החזה.
מפרקים סינוביאלים - מכילים שק מלא נוזלים המשמן ומגן על המפרק, מרפד את החלל בין העצמות. למפרקים אלו יש את מירב החופש לנוע עם חיכוך קטן ככל האפשר. דוגמה לכך הוא מפרק הכתף.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
