שושנת יריחו, לישמניאזיס

• המחלה נגרמת בעקבות עקיצת זבוב החול באזורים בהם הטפיל נפוץ. שהייה בעור חשוף בעיקר בשעות החשיכה מגבירה את הסיכון. 

• שהייה או ביקור באזורים גיאוגרפיים בהם הטפיל נפוץ יותר, מעלה את הסיכון לשושנת יריחו. בשנת 2015, 90% ממקרי לישמניאזיס של האיברים הפנימיים בעולם התרחשו במדינות ברזיל, אתיופיה, הודו, קניה, סומליה וסודן. 

• הסיכון ללישמניאזיס גדל בקרב אנשים בעלי תזונה לקויה, מערכת החיסונית מוחלשת, וחולים הסובלים מ-HIV.

• עירוי דם ושימוש במחטים נגועות בלשמניה עלולים גם הם להעביר את הטפיל מאדם לאדם.

לישמניאזיס של העור - לרוב, הנגעים צפויים לעבור ללא התערבות תרופתית בתוך כמה שבועות עד כמה חודשים. במקרים אחרים ייתכנו דימומים עוריים, הצטלקויות ואף זיהומים, המצריכים טיפול תרופתי. לרוב, סוג זה של לישמניאזיס עורי בארץ אינו גורם לתמותה.

לישמניאזיס של האיברים הפנימיים - סוג זה של שושנת יריחו עלול להוביל לאנמיה, ללויקופניה (מחסור בכדוריות דם לבנות) ולבטרומבוציטופניה (מחסור בטסיות דם). סיבוך שכיח הוא PKDL – Post-kala-azar dermal leishmaniasis, המתאפיין בכתמים בהירים לא סדירים על העור שמתפתחים לנגעים ורודים-אדומים, לרוב באזורי הפנים, המפרקים והכתפיים. ללא טיפול בלישמניאזיס של האיברים הפנימיים, המחלה עלולה להוביל לפגיעה בכבד ובטחול, ואף למוות.

כאמור, במרבית המקרים לישמניאזיס עורית נרפאת ללא טיפול. במקרים בהם יש צורך בטיפול, הוא ייקבע על-ידי רופא בהתאם לסוג הטפיל, חומרת המחלה ומצב החולה:

• טיפול מקומי במשחה - במקרים רבים ניתן לקצר את משך התסמינים ולצמצם את הופעת הצלקות באמצעות שימוש במשחה אנטיביוטית בשם לישקוטן.

• הזרקת תמיסה לנגע – במקרים של פצעים נרחבים יותר ניתן להזריק תרופה בשם פנטוסטם לתוך הנגע כדי להרוס את הטפיל. 

• טיפול סיסטמי – במקרים של פצעים נרחבים וחמורים יותר יישקל טיפול סיסטמי באמצעות הזרקות פנטוסטם או אמפוטריצין B, וזאת במסגרת אשפוז בבית חולים. תרופה חדשה נוספת לטיפול במקרים קשים יותר היא מילטפוסין.

לישמניאזיס של האיברים הפנימיים מחייבת טיפול, אשר יותאם למצב המטופל.