שושנת יריחו, לישמניאזיס, היא מחלה הנגרמת על ידי טפיל הלישמניה ומועברת בעקיצה של זבוב החול, המכונה גם יתוש שושנת יריחו. באזורים גיאוגרפים שונים יש טפילי לישמניה שונים וכן זני זבוב חול שונים המעבירים את המחלה. המאכסן של המחלה אף הוא משתנה ובדרך כלל מדובר במכרסמים שונים. העברת המחלה מתרחשת באמצעות עקיצת שושנת יריחו - כאשר זבוב החול עוקץ את החיה הנגועה ובהמשך עוקץ את האדם. עם העקיצה מוחדר הטפיל לתאים של העור ומתחיל להתרבות שם. חומרת המחלה ותסמיניה תלויים במין הטפיל ובתגובה הספציפית של האדם להדבקה.
ידוע על כ-20 מיני לישמניה המחוללים שושנת יריחו בבני אדם, כשהצורות הקליניות הנפוצות ביותר בישראל הן:
1. לישמניה של העור - הזן הנפוץ ביותר של לישמניה בארץ הוא הטפיל L. major, המאוכסן לרוב במכרסמים (נברנים, גרביל ופסמונים), ונפוץ בערבה, בהר הנגב, בנגב המערבי ובקעת בית שאן. טפיל נוסף הוא הטפיל L. tropica, המאוכסן לרוב בשפן סלעים ונפוץ באזור הכנרת, במרכז הגליל ובגב ההר ביהודה ושומרון.
2. לישמניה של האיברים פנימיים – סוג נדיר של שושנת יריחו בישראל, הנגרמת על-ידי הטפיל L. infantum, המאוכסן לרוב בכלבים ונפוץ במרכז ובצפון הארץ.
מטיילים ישראלים המבקרים בארצות טרופיות בעולם, חשופים לשושנת יריחו הנגרמת מסוגים אחרים של טפילי לישמניה.
שושנת יריחו, לישמניאזיס תסמינים
לישמניאזיס של העור - לאחר עקיצת שושנת יריחו צפוי להופיע על העור סימן של עקיצת חרק. בשלב מסוים צפוי הנגע להתפשט עד לגודל של כמה סנטימטרים. עקיצה של יתוש שושנת יריחו עלולה להוביל אף לכיבים עוריים באזור העקיצה.
לישמניאזיס של האיבריים הפנימיים – התסמינים בדרך כלל כוללים כתמים בהירים לא סדירים על העור, חום גבוה, חולשה, כאבי בטן, בחילות, צמרמורות, ירידה במשקל וקשרי לימפה מוגדלים.
סיבות וגורמי סיכון
• המחלה נגרמת בעקבות עקיצת זבוב החול באזורים בהם הטפיל נפוץ. שהייה בעור חשוף בעיקר בשעות החשיכה מגבירה את הסיכון.
• שהייה או ביקור באזורים גיאוגרפיים בהם הטפיל נפוץ יותר, מעלה את הסיכון לשושנת יריחו. בשנת 2015, 90% ממקרי לישמניאזיס של האיברים הפנימיים בעולם התרחשו במדינות ברזיל, אתיופיה, הודו, קניה, סומליה וסודן.
• הסיכון ללישמניאזיס גדל בקרב אנשים בעלי תזונה לקויה, מערכת החיסונית מוחלשת, וחולים הסובלים מ-HIV.
• עירוי דם ושימוש במחטים נגועות בלשמניה עלולים גם הם להעביר את הטפיל מאדם לאדם.
אבחון ובדיקות
ישנם ארבעה מרכזים בארץ בהם נערכת בדיקה ייחודית לאבחון לישמניאזיס: מרכז רפואי שיבא, מרכז רפואי סורוקה, מרכז רפואי העמק ומרכז רפואי הדסה.
כדי לאבחן באופן חד משמעי שושנת יריחו יש לבצע בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מהפצע, על מנת לאתר בה את הטפיל. אפשרות נוספת לאבחון שושנת יריחו היא באמצעות ביופסיה של הנגע ובחינה מיקרוסקופית שלו, או באמצעות שיטת PCR – אבחון מולקולרי לזיהוי החומר הגנטי של הלישמניה.
לישמניאזיס של האיברים הפנימיים בדרך כלל תאובחן באמצעות תשאול הרופא לגבי שהייה וביקור במקומות בהם היה החולה בזמן האחרון. לרוב, ימליץ הרופא על בדיקות שמטרתן לבחון האם הטחול או הכבד מוגדלים. כמו כן, יתכנו גם ביופסיה של מח העצם ובדיקות דם.
סיבוכים אפשריים
לישמניאזיס של העור - לרוב, הנגעים צפויים לעבור ללא התערבות תרופתית בתוך כמה שבועות עד כמה חודשים. במקרים אחרים ייתכנו דימומים עוריים, הצטלקויות ואף זיהומים, המצריכים טיפול תרופתי. לרוב, סוג זה של לישמניאזיס עורי בארץ אינו גורם לתמותה.
לישמניאזיס של האיברים הפנימיים - סוג זה של שושנת יריחו עלול להוביל לאנמיה, ללויקופניה (מחסור בכדוריות דם לבנות) ולבטרומבוציטופניה (מחסור בטסיות דם). סיבוך שכיח הוא PKDL – Post-kala-azar dermal leishmaniasis, המתאפיין בכתמים בהירים לא סדירים על העור שמתפתחים לנגעים ורודים-אדומים, לרוב באזורי הפנים, המפרקים והכתפיים. ללא טיפול בלישמניאזיס של האיברים הפנימיים, המחלה עלולה להוביל לפגיעה בכבד ובטחול, ואף למוות.
טיפולים ותרופות
כאמור, במרבית המקרים לישמניאזיס עורית נרפאת ללא טיפול. במקרים בהם יש צורך בטיפול, הוא ייקבע על-ידי רופא בהתאם לסוג הטפיל, חומרת המחלה ומצב החולה:
• טיפול מקומי במשחה - במקרים רבים ניתן לקצר את משך התסמינים ולצמצם את הופעת הצלקות באמצעות שימוש במשחה אנטיביוטית בשם לישקוטן.
• הזרקת תמיסה לנגע – במקרים של פצעים נרחבים יותר ניתן להזריק תרופה בשם פנטוסטם לתוך הנגע כדי להרוס את הטפיל.
• טיפול סיסטמי – במקרים של פצעים נרחבים וחמורים יותר יישקל טיפול סיסטמי באמצעות הזרקות פנטוסטם או אמפוטריצין B, וזאת במסגרת אשפוז בבית חולים. תרופה חדשה נוספת לטיפול במקרים קשים יותר היא מילטפוסין.
לישמניאזיס של האיברים הפנימיים מחייבת טיפול, אשר יותאם למצב המטופל.
מניעה
לא קיים חיסון לשושנת יריחו, אך אדם שנדבק במין אחד יהיה מחוסן לסוג זה של טפיל למשך חייו. המניעה המומלצת היא התגוננות מפני עקיצות:
• שימוש בחומרים דוחי חרקים על חלקי גוף חשופים.
• שימוש בבגדים ארוכים.
• שהייה במקומות ממוזגים, בעיקר בשעות החשכה.
• שימוש במגוון חומרי הדברה באזור השהייה, בבית ומחוצה לו.
שאלה: אמי, בת 74, סובלת מאוד משושנה ברגל, מקבלת טיפול אנטיביוטי וגם משחה לטיפול בפטריות, כי זה הולך בדרך כלל ביחד, ואצלה במיוחד. האם היא יכולה לנסוע לים המלח ולטבול בו במצבה, או שזה יכול להזיק לה? באופן עקרוני, אם המקום אדום וחם, זו עדות לכך שיש דלקת
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
תבחיני עור 
טיפול תרופתי 
שפיכה מוקדמת 
