פורוסמיד (פוסיד)

תשובה: לא ציינת האם יש לך תופעות בעקבות תת-פעילות בלוטת התריס. לפי מחקרים רבים מומלץ לטפל בתת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, וזאת כדי למנוע התפתחות של תת פעילות קלינית. ישנם מחקרים שמראים כי הטיפול מפסיק סימפטומים שלעיתים החולה אינו מודע להם. בהקשר להריון - המחקרים ממליצים לטפל בבעיה כדי למנוע פגיעה אפשרית בעובר. הפגיעה בעתיד יכולה להתבטא, לדוגמה, ב- IQ נמוך מהממוצע. אין זה אומר שכל אישה שיש לה תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס תלד ילד עם מנת משכל נמוכה, אבל מכיוון שידוע על מקרים כאלה, מומלץ בחום למנוע זאת על ידי טיפול מוקדם בכדורים. לסיכום, אני ממליצה לך לפעול על פי הנחיית האנדוקרינולוג. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: נכדך עבר ניתוח מוצלח והחלים מטראומה משמעותית קשה ומסכנת חיים, ועל כך מגיעה מלוא ההערכה לצוות הרפואי שטיפל בו. בפגיעה מסוג זה בה נכרת חלק משמעותי מהלבלב, לא אחת יש צורך גם לכרות את הטחול, לא ציינת באם הטחול אכן נכרת ולכן אתייחס גם לאפשרות זו. כל ניתוח בטן משאיר אחריו פגיעות מסוגים שונים. צלקת נרחבת בעור, אפשרות לחולשת דופן הבטן וליצירת בקע בצלקת הניתוח, הידבקויות בחלל הבטן העלולות להפריע בעתיד ולגרום לחסימות מעיים הן הבעיות העיקריות העלולות להפריע בעתיד, כולל בעתיד הרחוק. כריתת חלק משמעותי מהלבלב עשויה לגרום להפחתה בהפרשת מיצי הלבלב המסייעים בעיכול האוכל, ולעיתים יש צורך בתוספי אנזימים תרופתיים. בעיה נוספת היא האפשרות להופעת סוכרת עקב הפרשה מופחתת של אינסולין מהלבלב שנותר. שתי בעיות אלו לא חייבות להופיע בכל מקרה, ובוודאי לא כאשר נותר חלק לא קטן מהלבלב, אולם כתשובה לשאלתך- הן עלולות להופיע בין אם במוקדם או במאוחר. באם בוצעה כריתת הטחול, יש צורך בחיסון פנאומווקס (חיסון נגד דלקת ריאות ודלקת קרום המוח) מדי מספר שנים נגד חיידקים מסוג הפנוימוקוקוס, ייתכן ונכדך כבר קיבל חיסון ראשון טרם שחרורו מאשפוז. לעיתים, לאחר כריתת טחול מופיעה עליה משמעותית במספר טסיות הדם, תרומבוציטים, ואם מספרן עולה על מיליון נהוג לטפל בתרופות מונעות אגרגציה של כדוריות למניעת קרישי דם. נשמע כאילו הבעיות משמעותיות מאד ואף מפחידות, ולא כך. זוהי רשימה בה מוזכרות הבעיות העיקריות לאחר סוג זה של ניתוח, אולם לא כל הבעיות, ולרוב אף לא אחת, חייבות להופיע, ורוב הסיכויים שהילד ימשיך בחיים רגילים, וכך צריך להתייחס אליו, כאל ילד בריא שעבר תאונה קשה והחלים. בברכה ד"ר נחום ורבין מומחה לכירורגיה כללית

תשובה:

אבנים בכליות מתחילות להיווצר בדמות גביש קטן. כאשר נוזל השתן יוצא מן הכליה, ייתכן והוא יישא את הגביש איתו, או שייתכן והגביש יישאר בכליה. במידה והגביש נותר בכליה, גבישים נוספים מתחברים אליו במשך הזמן ויצרים אבן גדולה יותר בכליה. מרבית האבנים יוצאות מן הכליות ועוברות דרך מערכת השתן, כל עוד הן קטנות דיין, על מנת לצאת בדרך זו החוצה מן הגוף. לאבנים מסוג זה אין צורך במתן טיפול כלשהו. אבנים שהן גדולות יותר נתקעות בצינוריות אשר מעבירות את נוזל השתן מן הכליות אל עבר שלפוחית השתן (מערכת השופכן). דבר זה עלול להוביל להופעתם של כאבים ויכול לגרום לחסימה אשר מונעת מנוזל השתן להגיע אל עבר שלפוחית השתן, וממנה החוצה מן הגוף. הכאב מתחזק לרוב לאחר כרבע שעה עד שעה, עד אשר הוא הופך להיות חמור ביותר. ייתכן ותחוש הקלה ברמת הכאב כאשר האבן תזוז מעט ואינה תחסום עוד את מעבר נוזל השתן, והכאב יחלוף לחלוטין כאשר האבן תנוע אל תוך שלפוחית השתן. לרוב יש צורך במתן טיפול רפואי במקרים של היווצרות אבני כליה גדולות. בעיות אשר יכולות להיווצר בעת היווצרותן של אבני כליה כוללים בין השאר:

* רמת סיכון מוגבר ללקות בזיהומים במערכת השתן, או החמרתם של זיהומים קיימים.

* גרימת נזקים בכליות, במידה ואבן גורמת לחסימת מעבר נוזל השתן אל מחוץ לשתי הכליות (או החוצה מכליה אחת אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד). אצל מרבית בני האדם אשר בגופם שתי כליות בריאות, בדרך כלל היווצרותן של אבנים בכליות אינה גורמת להופעתם של נזקים חמורים, עד לנקודת הזמן אשר בה האבנים גורמות לחסימה של מערכת השתן במשך שבועיים או יותר. היווצרותן של אבני כליה מהווה בעיה חמורה ביותר אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד, או שהם סובלים מליקוי תפקודי של המערכת החיסונית שלהם, או שהם עברו השתלת כליה.

תשובה: קצת קשה לי לענות על השאלה בלי לדבר איתך ולבדוק אותך, אבל אני חושבת שחלק גדול מן הסימפטומים מהם את סובלת נובעים מחרדה, כנראה לאור העובדה שאביך לקה בגידול סרטני. סימפטומים של חרדה מחקים סימנים של מחלה אמיתית: דפיקות לב, קוצר נשימה, זיעה קרה, יובש בפה - ולכן עשויים להיות מאוד מבהילים, ותחושת הסבל לה הם גורמים היא אמיתית לחלוטין. אני חושבת שיהיה חכם לטפל בשלב הראשון בבעיה הזאת, ולאחר שהיא תיפטר, ניתן יהיה לראות מאיזה סימפטומים את עדיין סובלת, ולנסות לטפל בך. תוכלי לבקש מרופא המשפחה שימליץ לך על מישהו שיוכל לטפל בבעיית החרדה. בהצלחה.