מירטאזאפין (מירו) הוא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי. מירטאזאפין (מירו) חוסם את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונור אפינפרין (SNRI) במוח, שני מתווכים עצביים הקשורים למצב הרוח. כמו כן, נשמרת הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין, אשר אינם נחסמים.
למירטאזאפין (מירו) יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת רבה בקרב הסובלים מדיכאון המשולב עם הפרעת חרדה. בנוסף, מירטאזאפין (מירו) משפרת את דפוסי השינה בקרב אנשים הסובלים מדיכאון. תחילת פעולה: 1-2 שבועות. אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
במקרים הבאים אין להשתמש במירטאזאפין (מירו):
רגישות אואלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה.
נטילה בו זמנית או ב- 14 הימים האחרונים של תרופות מסוג מעכבי MAOIs כגון מוקלובמיד, טראנילציפרומין , סלג'ילין.
אין ליטול במהלך 14 ימים לאחר הפסקת נטילת מירטאזאפין (מירו, רמרון) תרופות מסוג מעכבי MAOIs.
חשוב לשים לב:
מומלץ לעקוב אחר שינויים כגון: התכווצויות, התפתחות צהבת, מחלת כליות, לב, או לחץ דם נמוך. הגברת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות ועוינות. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זו במטופלים צעירים. שכן תרופות נוגדות דיכאון מעלות את הסיכון להתנהגות ומחשבות אובדניות בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. עם תחילת הטיפול בתרופה ,על המטופלים בכל הגילאים וקרוביהם ,לעקוב אחר שינויים התנהגותיים כגון: החמרת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות וכדומה. במידה וחלים שינויים כאלה, יש לפנות מיידית לרופא.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, לנטילה עם או בלי אוכל.
אין ללעוס! במידת הצורך ניתן לחצות טבליות מירטאזאפין (מירו) לשימוש מיידי.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, לפני השינה.
טווח המינון
15-45 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
בנטילה של פעם ביום, יש ל דלג על המנה שנשכחה, ולקחת את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה של מירטאזאפין (מירו). בנטילה של פעמיים ביום- בשכחת מנת הבוקר, יש ליטול אותה עם מנת הערב. בשיכחת מנת הערב- אין ליטול אותה עם מנת הבוקר, אלא לדלג עליה ולהמשיך עם מנות הבוקר והערב הרגילות. בשיכחת שתי המנות- אין לנסות לפצות על כך. יש לדלג על שתי המנות ולהמשיך ביום למחרת עם מנות הבוקר והערב כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק טיפול במירטאזאפין (מירו) בלי להיוועץ ברופא, עקב חשש לחזרת התסמינים והופעת סימפטומים נוספים הקשורים להפסקת הטיפול. ייתכנו תופעות לוואי בגין הפסקה פתאומית בשימוש במירטאזאפין (מירו), כגון: סחרחורות, חלומות חריגים, הפרעות בתחושה כגון נמלול, תחושת שוק חשמלי; חרדה, עייפות, בלבול, כאבי ראש, צמרמורות, בחילות, הקאות, הזעה ועוד. אין להפסיק את הטיפול בפתאומיות, על מנת להימנע מהסימפטומים הנ"ל. אם הוחלט על הפסקת הטיפול, מומלצת הורדת מינון הדרגתית.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה של מירטאזאפין (מירו), יש לפנות מיד לטיפול רפואי: נמנום, חוסר התמצאות, עליה בקצב הלב, שינויים בקצב הלב ו/או התעלפות. אלה יכולים להיות סימנים למצב מסכן חיים.
אחסון
לשמור במקום קריר, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלה.
אלכוהול
מומלץ שלא לשתות אלכוהול בזמן הטיפול
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה להשפיע על הריכוז או על הערנות
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא. ניסיון מוגבל במתן מיטאזאפין לנשים בהריון אינו מצביע על עלייה בסיכון. למרות זאת, יש לנקוט זהירות בזמן שימוש בהריון.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת תרופה זו.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
עלולים להיות רגישים יותר לתופעות הלוואי
דווח לרופא במקרה של
סוכרת
מחלת לב
רמת שומנים גבוהה בדם
מחלת כליה
מחלת כבד
לחץ דם נמוך
פסיכוזה
פנילקטונוריה (phenylketonuria)
טיפול בנזעי-חשמל (ECT)
אפילפסיה (כפיון)
אירוע מוחי
חוסר תאים גרעיניים בדם (agranulocytosis)
הריון
הנקה
גלאוקומה
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
מחשבות אבדניות, בהווה או בעבר
מחלת עיניים
סוכרת
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
אין נתונים
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של מירטאזאפין (מירו) הינן: יובש בפה, עצירות, נמנום בעיקר בשבועות הראשונים של הטיפול, סחרחורת, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל, כאב ראש, עייפות, בחילה, אי יציבות או רעד, כאב במפרקים או בשרירים, נפיחות, בדרך כלל בקרסוליים או בכפות הרגליים.
דווחו מקרים של תגובות עור חמורות (דלקת חריפה, קילופי עור, שלפוחיות) כולל סימפטום סטיבנס ג'ונסון, דרמטיטיס, אדמומיות.
שימוש בתכשירים אנטי דיכאוניים, לרבות מירטאזאפין (מירו), יכול לגרום לאקאטיזיה, המאופיינת באי נוחות וצורך לזוז, לעיתים מלווה בחוסר יכולת לשבת או לעמוד זקוף. לרוב מתרחשת בשבועיים הראשונים של הטיפול. בחולים המפתחים תופעות הנ"ל, העלאת המנה עלולה להזיק.
יש להפסיק את הטיפול במירטאזאפין (מירו) ולהגיע לרופא מייד במקרים הבאים:
בעיות זיכרון, אשר ברוב המקרים חולפות עם הפסקת הטיפול.
במקרים של חום גבוה בלתי מוסבר ,התכווצויות, כאב גרון, פצעים בפה, מחלות עיניים, עליית לחץ תוך עיני,או סימנים אחרים של דלקת או זיהום כחודש לאחר תחילת הטיפול.
סינדרום סרוטונין, היכול להתבטא בשינויים בסימפטומים רגשיים כגון: עצבנות יתר, הזיות, תרדמת, בלבול, חרדה, בעיות שינה, ושינויים בלחץ הדם, הזעה, קצב לב מהיר, היפרתרמיה, רעידות. יתכנו גם חוסר קואורדינציה, נוקשות, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, כאבי מפרקים, כאבי גב או בעיות במערכת העיכול, לרבות בחילה, הקאה, שלשול.
מחשבות על פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח בדבר כל תרופה שבשימוש, גם תרופה ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
שילוב של מירטאזאפין (מירו) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או לפגוע ביעילות הטיפול:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית כגון: תרופות לחרדה או לנדודי שינה מקבוצת הבנזודיאזפינים, תרופות לאפילפסיה כגון קארבאמאזפין, תרופות לסכיזופרניה ואגוניסטים אחרים לדופמין, ליתיום, טרמדול לכאבים, מתילן בלו,היפריקום, רוב נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקליים, מורפין ונגזרותיו לטיפול בכאבים חמורים.
תרופות המשפיעות על קצב הלב.
מעכבי MAO לטיפול בדיכאון - אין להשתמש בו-זמנית עם מירו, אלא לאחר 14 יום מסיום הטיפול עם מעכבי MAO.
תרופות לטיפול בזיהומים כגון אנטיביוטיקות או תרופות נגד פטריות, או לטיפול ב-HIV/איידס.
תרופות לבעיות עיכול או כיב קיבה, ריפאמפיצין (לשחפת).
תרופות למניעת קרישת דם כגון וארפארין.
תכשירים המכילים טריפטנים כגון תרופות למיגרנה.
טריפטופן - חומצה אמינית המופיעה במזונות.
השפעת שימוש ממושך
לא ידועה בשלב זה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא
"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"
"אני שנים אצל ד״ר אולגה גורגולה ולא אחליף אותה! לפניי שהיא ד״ר, היא בן אדם אנושי, בגובה העיניים, מקשיב ואכפתי! ובפן המקצועי, היא מקצועית ברמות הכי גבוהות שיש! תמיד נותנת תחושת ביטחון והבנה!"
שאלה: אני בן 66. סובל כ-4 שנים מסתימה מתמשכת באף. עברתי ניתוח לפני כ-3 חודשים בשיטת הקורבלשיין אלקטרודות (לא הורסים את הקונכיות), ועדין לא עברה הבעיה. בשעות הערב ובלילה האף ממש נסגר ואי אפשר לישון. לקחתי בעבר סרוקסאט, אחרי הניתוח אני לוקח אלברוקס 0.25 מ"ג, כ-2 כדורים ליום, וזה לא תמיד עוזר. אני נוגע ומחטט באף ללא הרף. גם כשאני הולך כמעט יום יום לחדר כושר אני מרגיש סתימה, אם כי לא כמו בשעות הלילה. מה עלי לעשות? האם התופעה בכלל מוכרת? אינני מצליח למצוא אנשים עם בעיה כמו שלי. האם אני יכול להיפטר מהכדורים ומהבעיה הזו? איך היא נקראת אם בכלל?
תשובה: לצערי, התקשיתי להבין את הבעיה שלך. האם אתה עדיין נוטל סרוקסאט? אלפרוקס איננו תחליף לסרוקסאט. זוהי תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים, ולא מומלץ להשתמש בה ברציפות במשך זמן רב, בייחוד לא בגיל מבוגר כמו שלך. אני מבינה שיש לך בעיה מתמשכת עם פגיעה באיכות החיים, אך כנראה שללא פגיעה בתפקוד, אם אתה ממשיך ללכת לחדר הכושר (ואני ממליצה להמשיך ללכת ולא לוותר). לפי תיאורך, נראה לי שמדובר בהפרעת חרדה. לצורך אבחנה מדוייקת יותר, ולצורך המלצות על טיפול והערכה לגבי העתיד (אם תצטרך כדורים או לא) יש צורך בבדיקה פסיכיאטרית פנים מול פנים. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: אני סובלת זה 3 שנים מבעיות גב. עברתי 2 ניתוחי גב ואני נוטלת משככי כאבים, בעיקר הרבה אדויל. לפני כחודש החלו לי כאבים עזים בקיבה, ובבדיקת גסטרוסקופיה התגלה פצע בקיבה. קיבלתי אנטיביוטיקה משולשת ולוסק פעמיים ביום. תוצאות הבדיקה הן שיש לי דלקת כרונית בק
שאלה: אמא שלי בת 60 וסובלת זה חמש שנים ממניה דפרסיה ומסכיזופרניה. היא קיבלה אנפרניל וסרוקוול, ומידי פעם גם קלונקס במהלך התקופה, כמעט ללא שינוי במצבה. בשבועות האחרונים היא החלה להתנהג בצורה מאוד מבולבלת: היא מדברת על דברים לא לעניין ומנותקים לגמרי מהמציאות, ולפעמים מתחילה משפט ושוכחת באמצע מה רצתה לומר, וישנה גם ירידה בזיכרון לטווח הקצר. ישנו גם שינוי גם בתפקוד היום-יומי שלה: רוב היום היא ישנה, היא קמה רק כדי לאכול ולשתות ולקחת את התרופות או לשירותים, וחוזרת לישון. בשל ההידרדרות במצב, היינו אצל הפסיכיאטרית המטפלת בה, והיא טענה שאמא שלי פיתחה עמידות לתרופות אותן היא מקבלת. היא שינתה לה את התרופות ל-3 כדורים ביום של סרוקוול, ובמקום אנפרניל נתנה לה כדור אחד ביום ש רסיטל, ולגבי מצבה המבולבל אמרה שנחכה כמה שבועות כדי לראות כיצד משפיעה התרופה החדשה. היא סבורה שהמצב ישתפר. האם יכול להיות שהבלבול וההתנהגות הלא רגילה שלה קשורים לבעיה שאינה דיכאון, כמו משהו בכוון הנוירולוגי? אילו נזקים בלתי הפיכים למוח יכולות לגרום התרופות שהזכרתי, במיוחד לאור העובדה שהיא לוקחת אותן במינונים שונים כבר כמעט 5 שנים? והאם יכול להיות מצב שאדם הופך להיות עמיד לתרופות אלו והן חדלות להשפיע עליו? אם כן, מה עושים במצב כזה?
תשובה: כן, יכול להיות שהשינוי במצב נובע מבעיה גופנית לא פסיכיאטרית. אצל כל אדם מבוגר או קשיש שמופיעה החמרה במצבו יש לבצע בירור גופני בסיסי, הכולל בדיקה גופנית מקיפה על ידי רופא, בדיקה נוירולוגית, וכן בדיקות דם ושתן. התרופות שהזכרת אינן גורמות לנזקים בלתי הפיכים למוח. הן כן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד בנטילה ממושכת או במינון גבוה, ולכן יש לבצע בדיקות דם אחת לחצי שנה. קורה שתרופות פסיכיאטריות חדלות להשפיע לאחר כמה שנים. במצב כזה, האפשרויות הן או להעלות את המינון או להחליף את הטיפול לתכשיר אחר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: לביתי יש שיער דליל. מספר פעמים בשבוע אני מסרקת אותה עם מסרק צפוף על מנת לנקות את ראשה ומותחת את שיערה, ואף גורמת לעיתים לתלישתו. למרות מאמצים למנוע זאת, בכל זאת שערות נתלשות. האם עליי להפסיק לסרקה במסרק צפוף?
תשובה: נשמע לי שכדאי להפסיק את הסירוק עם מסרק צפוף, וגם לא כדאי למתוח את השיער של בתך עד כדי תלישה. הניחי לשיערה לזמן מה, וראי אם הנשירה מפסיקה. אם לא תפסיק הנשירה, גשי לרופא הילדים שלה להתייעצות. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
מירו Miro
