בדיקת כדוריות דם לבנות WBC (white blood cell (WBC) count)

לנשירת שיער בנשים צעירות יכולים להיות גורמים רבים: הפרעה בהורמוני התריס או הורמוני המין, נשירת שיער לאחר לידה, תרופות כגון מדללי דם, ויטמין A, גלולות למניעת הריון, נוגדי דיכאון, תרופות לגאוט, זיהומים פטרייתיים של הקרקפת, חוסר בוויטמינים מסוימים, ומחלות כרוניות כגון סוכרת או זאבת. בצמחונות עלול להיווצר חסר בשלושה חומרים עיקריים: ברזל, ויטמין B12 וחומצה פולית. שלושתם ברמה תקינה בבדיקות שלך, ואינם הגורמים לנשירת השיער. לפי הבדיקות אינך סובלת מהפרעה בתפקודי בלוטת התריס. האם את נוטלת תרופות כלשהן או גלולות למניעת הריון, שיכולות לגרום נשירת שיער? האם את סובלת מהפרעות הורמונליות המתבטאות במחזור לא סדיר או דימומים בין הווסתות? בבדיקתך כל התוצאות תקינות, למעט רמה מעט נמוכה של תאי הדם הלבנים, הלויקוציטים. בקשי מהרופא המטפל לחזור על בדיקה זו ולבצע משטח דם ידני, אשר יאפשר להתרשם לא רק ממספר התאים אלא גם מצורתם. תוכלי להיעזר גם במדריך האבחון והטיפול העצמי של אינפומד: http://www.infomed.co.il/takeCare/symp19.asp

שני המדדים שאת מציינת, הם "מדדי דלקת". ערכם עולה בתגובה לתהליך דלקתי או זיהומי בגוף. נויטרופילים הם סוג של תאי דם לבנים, ולרוב ערכם עולה בתגובה לזיהום חיידקי (הדבר מעיד על פעילות המערכת החיסונית). מידע נוסף על נויטרופילם ומשמעותם תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=10

השתן אמור להיות סטרילי ובלי לויקוציטים או חיידקים. אם יש לויקוציטים, הדבר עשוי להצביע על זיהום בדרכי השתן.

קשריות הלימפה בגוף הן חלק ממערכת החיסון. הגדלה שלהן מתרחשת באופן פיזיולוגי (תקין) בתגובה לזיהומים שונים. לרוב מתנפחות כמה קשריות באזור שבו ישנו זיהום (לדוגמה, הקשריות באזור הצוואר מתנפחות בזמן דלקת גרון). מחוללי מחלה שונים עשויים לגרום להגדלה של קשרית בודדת. מלבד הגורמים הזיהומיים (חיידקים, פטריות ווירוסים), ישנם גם סוגי גידולים העשויים לגרום להגדלה של קשריות לימפה. הבירור הרפואי בעקבות מציאת קשרית מוגדלת צריך לכלול בדיקה של מציאותם של תסמינים נוספים (חום, שינויים במשקל, הזעות לילה ואחרים) על מנת להעריך את הסבירות של מחלה או של גידול. אבחנה ודאית של הגורם להגדלת הקשרית יכולה להיעשות על ידי ביופסיה, תהליך שבו נלקחת דגימה מהבלוטה (או הבלוטה בשלמותה) לבחינה תחת מיקרוסקופ. במקרה כמו שלך, כאשר אין תסמינים נוספים המרמזים על גידול, אפשר תחילה רק לעקוב אחרי הקשרית במשך כמה שבועות, ורק אם היא אינה קטנה, לקחת ממנה דגימה. כתבת שמן הקשרית שלך ניטלה ביופסיה, כך שאבחנה סופית צפויה בתוך ימים. אי אפשר לענות על שאלתך לגבי חומרת המחלה בהתבסס על הנתונים שסיפקת, אבל ישנם כמה סימנים מעודדים: גודל הקשרית אינו גדול באופן משמעותי מן הגודל הנורמלי הנורמה, ואין תסמינים נוספים. שני אלה מעלים את הסבירות כי מדובר בתהליך שפיר. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

מחלת חום המופיעה באופן חריף, ומלווה בכאבי שרירים וכאב ראש מתאימה בעיקר לזיהום ויראלי. אם נצרף לכך את בדיקות המעבדה - ספירת דם תקינה, חריגות קלות ברמות אנזימי הכבד והשריר, ורמת CRP (מדד דלקת) גבוהה - האבחנה של זיהום ויראלי חריף היא הסבירה ביותר. החריגה ברמת הסוכר אינה משמעותית (האם הבדיקה נלקחה בצום?). מאחר שברוב המוחלט של המקרים, זיהומים אלה חולפים מאליהם ללא צורך בטיפול, לא מקובל לערוך בירור שמטרתו לאבחן את הווירוס הספציפי. עם זאת, אם התסמינים אינם חולפים, או אם נוספים תסמינים אחרים, יש בהחלט מקום להרחיב את הבירור על מנת לקבוע אבחנה. אבל זה, כאמור, נדרש במקרים נדירים בלבד. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

שלבקת חוגרת היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף הווריצלה. מדובר באותו הנגיף הגורם אבעבועות רוח בילדים. באנשים שחלו באבעבועות רוח, לאחר ההחלמה נותר הנגיף רדום בתאי העצב באתרים שונים במערכת העצבים המרכזית. מסיבות שונות, הנגיף עשוי לשוב ולהתפרץ שנים מאוחר יותר, אלא שכעת, הודות לזיכרון החיסוני, הוא אינו מתפשט בכל הגוף, אלא מוגבל לעצב יחיד. לאורך העצב מופיעה פריחה שעשויה להיות מגרדת או כואבת. בשלב זה המחלה מידבקת במגע עם הנגעים שעל העור, אולם יכול להידבק רק מי שלא חלה מעולם באבעבועות רוח ולא חוסן נגד המחלה. זה אומר שלמעשה, כמעט רק תינוקות עשויים להידבק. בעלך ובתך אינם בסכנת הידבקות. הטיפול במחלה נועד להגביל את משכה ולהקטין את הסיכוי שיתפתחו סיבוכים. המרכזי בהם הוא כאב עצבי שלעיתים רחוקות עלול להימשך זמן רב. אכן ישנו חיסון נגד וירוס אבעבועות הרוח, הניתן לכל התינוקות במדינת ישראל. החיסון לא נועד למנוע התפרצות של שלבקת חוגרת אלא את מחלת אבעבועות הרוח. אין טעם לחסן אנשים בוגרים, שכן רובם ככולם כבר חלו במחלה, וממילא הם מחוסנים נגדה. הטיפול שקיבלת הוא המומלץ במקרים אלה. כעת לא נותר אלא להתאזר בסבלנות, שכן המחלה חולפת מאליה במוקדם או במאוחר. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

לא ברור אם הבעיה שלך היא בשריר, בגיד או בעצם. טיפול בקרח יעיל לעצירת הנפיחות שנגרמת כתוצאה מקרע של סיבי שריר, פגיעה בכלי דם והצטברות נוזלים. כשהפגיעה בשריר או בגיד, יש לטפל בקרח במשך כמה ימים עד לעצירת הנפיחות, ולאחר מכן להתחיל בחימום הדרגתי ובפיזיותרפיה עד לאיחוי הקרע. אם הבעיה בעצמות השוקה או השוקית, יש לאבחן אם יש שבר או שבר מאמץ (מקרוסקופי) ולטפל בהתאם לממצאים. ד"ר ירון גרשוביץ - פיזיולוג מומחה במאמץ, בשיקום לב ובאימון רפואי לבריאות הלב

וירוס (נגיף) הוא אורגניזם זיהומי קטן, הרבה יותר קטן מפטריה או מחיידק. וירוס חייב לפלוש לתא חי על מנת להשתכפל. הווירוס פולש לתא ומשחרר בתוכו את החומר הגנטי שלו. וירוסים בדרך כלל מזהמים סוג מסויים של תא, וירוסי צינון, למשל, מזהמים רק את דרכי הנשימה. וירוסים מועברים בדרכים מגוונות - בליעה, שאיפה, עקיצה ומגע מיני. כאשר וירוס נכנס לגוף, הוא מעורר את מערכת ההגנה החיסונית, את תאי הדם - לימפוציטים ומונוציטים - התוקפים את הווירוס או את התא המזוהם. הביטויים הקליניים של הזיהום תלויים בסוג הווירוס ובבריאותו הכללית של האדם שנדבק. סוגי הזיהומים הוויראליים כוללים זיהומים של דרכי הנשימה העליונות - אלה הכי נפוצים, ומתבטאים בחום, כאב גרון וסינוסיטיס. וירוס השפעת (influenza) הוא דוגמה לוירוס כזה. זיהומים של במערכת העצבים - כמו כלבת או דלקת קרום המוח. זיהומי עור - כמו הרפס. מחלת הנשיקה (EBV, CMV). איידס (HIV). ועוד. כך שלגבי שאלתך "מה הסימפטומים"? - זה תלוי בסוג הווירוס המזהם. אני מניחה שכיוונת לוירוס של דרכי הנשימה שיכול לגרום לכאב גרון, חום, שיעול וסינוסיטיס. האבחון הוא קליני בעיקרו. זיהום ויראלי לעומת חיידקי הוא בדרך כלל פחות סוער. החום פחות גבוה, והוא אינו מלווה בצמרמורות. לאבחנה של זיהומים אפידמיים (כמו שפעת) מסייעת מציאותם של מקרים נוספים בסביבה. זיהומים אחרים מתגלים בעזרת בדיקות דם תומכות, היכולות להראות ספירה לבנה גבוהה (של תאי דלקת), אך לא גבוהה מדי (ספירה גבוהה יותר מתאימה יותר לזיהום חיידקי), עם אחוז יחסי גבוה של לימפוציטים או מונוציטים. ישנן גם בדיקות סרולוגיות המאפשרות לבדוק את מציאותם של נוגדנים לווירוסים ספציפיים. לחלק מן הזיהומים ישנן תרופות אנטי-ויראליות, אך הן אינן בשימוש שגרתי באנשים עם מערכת חיסון תקינה. ברוב הזיהומים הוויראליים נלחמת המערכת החיסונית ביעילות, עם מעט עזרה של טיפול תומך כמו שתייה מספקת, הורדת חום, תרופות נגד שיעול ועוד. חיסונים מסייעים במניעת מחלות ויראליות. אנטיביוטיקות משמשות לטיפול בזיהומים חיידקיים. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

הסיכוי שיש לך בגוף מחלה דלקתית משמעותית עם שקיעת דם ורמת CRP תקינות נמוכה. בדיקה אחת שהייתי עושה, אם לא נעשתה עדיין, היא בדיקת CPK. זהו חלבון שמשתחרר משריר בזמן פירוק שלו ויכול לסייע לראות אם כאבי השרירים נובעים מפגיעה בשרירים. אם רמת ה- CPK גבוהה מאוד, יש מקום לבדיקות נוספות כמו ביופסיה של השריר. לא סביר שמחלה כמו טרשת נפוצה או מחלה נוירולוגית אחרת תתבטא בבעיות כלל גופניות כמו שאת מתארת, כך שבקשר לכך את יכולה להיות רגועה, וגם לגבי הסכנה לעובר. אני חוששת שאין לי רעיונות נוספים. נראה שהרופא המטפל שלך חשב על רוב הדברים שגם אני חשבתי עליהם. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

אנשים שלא חלו באבעבועות רוח ולא קיבלו חיסון נגד המחלה נמצאים בסיכון לחלות בה וגם אנשים ש:

• חיים עם אדם שחולה באבעבועות רוח.
• עובדים, או משחקים בתוך חדר, יותר משעה, עם מישהו שחולה באבעבועות רוח.
• חולקים חדר בבית החולים עם אדם שיפתח מאוחר יותר אבעבועות רוח, או מטופלים על ידי איש צוות שיפתח אבעבועות רוח מאוחר יותר.
• סובלים ממערכת חיסונית מוחלשת.

הסיכון להידבקות באבעבועות רוח גבוה במיוחד כאשר אחד מבני הבית חולה במחלה, זאת בשל המגע הקרוב. יתרה מזאת המחלה עלולה להיות חמורה יותר אצל האדם שנדבק, מאשר אצל האדם ממנו נדבק. המחלה מדבקת במיוחד החל מהיום הראשון או השני לפני הופעת הפריחה ועד שהאבעבועות מתייבשות ומתכסות בקרום. תינוקות צעירים מאד, בני נוער, מבוגרים ובמיוחד נשים בהיריון ואנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות סיבוכים כתוצאה מאבעבועות רוח. אנשים שחלו במחלה או קיבלו את החיסון נגדה – מחוסנים מפני הנגיף. במקרים מסוימים תיתכן תגובה קלה כתוצאה מחשיפה נוספת לנגיף, כמו למשל מעט נקודות וחום קל. אולם ברב המקרים, לא סביר שאדם שכבר חלה באבעבועות רוח יחלה שוב במחלה.