פורום פסיכוגריאטריה - עמוד 12

שלום אור. מגפת הקורונה אכן החמירה את הבעיות הנפשיות איתן מתמודדים קשישים (וגם קבוצות גיל אחרות). ואבן, לוריואן דומיהם שייכים לקבוצת הבנזודיאזפינים. קבוצה זו אינה מומלצת לאנשים מבוגרים בגדול, עקב סיכון לנפילות, לירידה קוגניטיבית, למצב בלבולי חריף (דליריום) ולתופעות לוואי אחרות. הטיפול המומלץ בהפרעות דכאון ובחרדה הוא בתרופות מקבוצת ה SSRI (ציפרלקס, לוסטרל וכו), SNRI (אפקסור, סימבלטה) ואחרות (מירו, זייבאן, טרזודיל ועוד). לא נמצא שתרופה מסויימת יעילה יותר מאחרות. תכנית הטיפול צריכה להיקבע על ידי הפסיכוגריאטר המטפל, וכוללת גם טיפול שאינו תרופתי. לגבי תרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים - ישנה התוויה לקחתם במקרים מסויימים באוכלוסייה המבוגרת, אך זאת רק לאחר ייעוץ של פסיכו- גריאטר ובמינון נמוך (עם עליה איטית והדרגתית במינון, במידה ונדרש), ותוך ניטור של התגובה לתרופה ותופעות הלוואי. יש לזכור שתרופות אלה ממכרות (בכל קבוצת גיל), ולכן מומלץ להיות במעקב רפואי בתקופה בה נוטלים את התרופה. רפואה שלמה.

שלום רב. בדמנציה בשלביה הסופיים שכיח שהאדם מסרב לאכול. עם זאת מומלץ להאכילו באיטיות בכפית (בשלב הזה לרוב יש מטפלת צמודה ויש לבקש ממנה לעשות זאת. ניתן לעשות זאת גם במסגרת בית אבות). אני לא ממליץ על החדרת זונדה או גסטרוסטום עקב נזק רב יותר מהתועלת. אספירציה (שיאוף לריאות) תתכן גם בהזנת זונדה/ גסטרוסטום וההתערבות הפולשנית מרעה את איכות חיי המטופל במחיר של עלייה זניחה בתוחלת חייו. לגבי רופא המחדיר זונדה למטופל- עליו לקבל הסכמה מדעת לתהליך מצד האפוטרופוס שלו. שאלה בטלפון אינה מספיקה לצורך זאת, קרי עליו להסביר לאפוטרופוס על מהות ההליך, נזק מול תועלת, סיבוכים אפשריים וכו' ולקבל הסכמה באופן פורמלי. רפואה שלמה.

שלום ליאת. התרופה ניתנת שלא בהתוויה למטופלים עם הפרעות התנהגות ו/או סימנים פסיכוטיים בחלק מהדמנציות, למשל במחלת אלצהיימר. חשוב לזכור שיש דמנציות בהן סרוקוול עלולה להחמיר את המצב. התופעות שציינת, בחלקן, עשויות להיות תופעות לוואי של סרוקוול- למשל ישנוניות, כאב ראש, סחרחורת, השמנה, עליה ברמת הסוכר ובלחץ הדם. סרוקוול נחשבת "קלה יותר" בהשוואה לתרופות אנטי פסיכוטיות אחרות. תמונה של שינה מוגזמת ביום ועוררות בלילה, סירוב לשתף פעולה, ריכוז ירוד, תנודות במצב ההכרה וסימנים פסיכוטיים עלולים להעיד על דליריום (מצב בלבולי חריף) שסרוקוול עלול לעורר אותו. במידה ויש חשד לדליריום, חשוב לערב מומחה בתחום, הטיפול הוא רב מקצועי, תרופתי והתנהגותי, ובטיפול ראוי ניתן לשפר את מצבם של מרבית המטופלים. רפואה שלמה.

תודה רבה רבה.

שלום. את ודאי מתכוונת לעירנות. ייתכן מצב של עירנות כמה ימים, אך לרוב השינויים מתרחשים בתדירות גבוהה יותר. ממליץ לפנות לפסיכו-גריאטר להערכת מצבה של קרובת משפחתך. רפואה שלמה.

תודה רבה רבה על התשובה המפורטת. מבקשת לחדד את שאלתי: האם ייתכן פרק זמן של הכרה צלולה שנמשך כמה ימים ברציפות? תודה רבה.

שלום. את מדברת, אם הבנתי נכון, על מצב של דליריום- מצב בלבולי חריף. במצב זה יש תנודות במצב ההכרה. לכן ייתכן מצב שחולת דליריום תהיה "איתנו" וכעבור זמן קצר "לא איתנו". ציינת בשאלתך גורמים העשוים לגרום להתפתחות ו/או התמשכות המצב הדלרנטי: 1) ריסון פיזי- עדיף ריסון תרופתי בנוירולפטיקה, ורק אם ישנה מצוקה קשה של המטופלת. 2) קטרקט לא מטופל (בהנחה שגרם לירידה משמעותית בחדות הראייה)- במידה ואין התווית נגד לניתוח ולאחר שתוקנו גורמים "מעוררים" אחרים לדליריום. 3) נפילות- מומלץ לאמץ גישה רב מקצועית למניעת נפילות (שימוש באביזר עזר, הפחתת מספר התרופות- בעיקר אלה הגורמות לישנוניות, פיזיותרפיה לחיזוק שרירי הרגליים ועוד). רפואה שלמה.

שלום אורנה. טיפול בסרוקוול אינו מועיל בהקלה על תסמיני דכאון ויש להמנע ממנו. ממליץ להיוועץ בפסיכוגריאטר לצורך התאמת טיפול אופטימלי למצבה הנפשי של אמך. רפואה שלמה.

שלום דויד. חלק מהדמנציות, ביניהן מחלת אלצהיימר, הן בעלות מרכיב תורשתי. במקרה של אלצהיימר, הסיכון לחלות עולה באם קיים בן משפחה שלקה במחלה. עם זאת, אין זה אומר שכל אדם בעל סיפור משפחתי של מחלת האלצהיימר ילקה במחלה. קיימת בדיקה גנטית לאלל APO E4. במידה ויש לך אלל אחד (הטרוזיגוט) הסיכון ללקות במחלה הנו מעט גבוה יותר ביחס לציבור הרחב . אם יש לך 2 אללים של הגן (הומוזיגוט) הסיכון גבוה עוד יותר. עם זאת, גם אם אתה הומוזיגוט, אין זה אומר שתולה באלצהיימר בהכרח. ביצוע הבדיקה לא יתן לך מידע העשוי להועיל לך, ולכן אני באופן אישי לא ממליץ לבצע את הבדיקה.

שלום יעל. הפרעות התנהגות מופיעות, לרוב, בשלבים מתקדמים של מחלת אלצהיימר.קצב התקדמות המחלה שונה מאדם לאדם, ויש גורמים המאיצים את התהליך. טיפול תרופתי עשוי להאט את מהלך מחלת האלצהיימר. חלק לא פחות חשוב בטיפול הוא פעילות גופנית, קוגניטיבית ומעורבות סוציאלית. לעיתים ייתכן דליריום (מצב בלבולי חריף), שלרוב קורה בדמנטים, בכללם חולי האלצהיימר. חשוב להבין בין דליריום לבין התקדמות הדמנציה. בדליריום ישנה ירידה מהירה מבחינה קוגניטיבית ותפקודית. מאחר והטיפול בכל מצב הנו שונה, חשוב לאבחן את הבעיה במדויק ולתת טיפול הולם. אני ממליץ לך לפנות לפסיכוגריאטר לקבלת אבחנה ברורה וטיפול בהתאם. רפואה שלמה.

שלום רוזי. הטיפול המקובל (אך כל מקרה לגופו- תלוי בגיל, מצב בריאותך, בדיקות מעבדה וכו') במחשבות טורדניות משולבת בדכאון היא בנוגדי דכאון מקבוצת ה SSRI. אם זה לא עוזר מקובל לתת SNRI (כפי שאת מקבלת- ונלה למשל). קו שלישי מקובל הוא אנאפרניל (משפחת הטריציקלים הישנה). חשוב לציין שלרוב נדרש מינון גבוה יותר מאשר בטיפול בדכאון בלבד. במקביל, פסיכותרפיה מסוג CBT נמצאה יעילה בטיפול בבעיה, והכי יעיל לשלב פסיכותרפיה ונוגדי דכאון. במקרים שאינם מגיבים לכל הנ"ל יש שיטות נוספות. לוריוון ובנזודיאזפינים אחרים- לא נמצא במחקרים קליניים מבוקרים שבהם יעילים כנגד הפרעה טורדנית כפייתית, ויש בהם סכנות רציניות, בעיקר בקרב בני הגיל השלישי (נפילות, ירידה קוגניטיבית וכו'). אני מציע לך לפנות לפסיכוגריאטר/ פסיכיאטר שלך לאיזון תרופתי. רפואה שלמה.

מסכים עם המחשבה. זיפרקסה מרדימה, ולכן הורדת המינון עשויה לתרום לעירנות. אם פתרון זה לא עזר, ממליץ לפנות לפסיכיאטר המטפל ולנסות להפחית תרופות אחרות. בסופו של דבר, מדובר בניסוי וטעייה עד שמגיעים לנוסחא המנצחת. בהצלחה ירין.

ריטלין ויואנס ואטנט גרמו לי להתמכרות ולשינויי מצב רוח קיצוניים

שלום ירין. ריטלין ודומיו אכן יעילים להגברת העירנות. לא ברור מדוע הם לא התאימו לך מתיאורך. אפשרות אחרת היא הפחתת מינון של תרופות "מרדימות" ו/או לשנות את שעות מתן התרופות. מאחר ואין לי את הרקע הרפואי המלא שלך, אינני יכול לחוות דעה מקצועית בנושא. ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר המטפל לקבלת חוות דעת מקצועית.

שלום אנה. לעיתים ייתכן קשר בין דמנציות מסוימות לבין פרקינסוניזם. מחלת פרקינסון הנה למעשה פרקינסוניזם ראשוני והיא אידיופטית. לרוב היא מלווה בירידת חוש הריח ובתסמינים נוספים כמו הפרעה בשנת ה-rem (שינה עם קולות ו/או תנועות ידיים, לעיתים אגרסיביות). פרקינסוניזם הוא מושג רחב יותר הכולל את מחלת פרקינסון ומחלות "פרקינסון פלוס". דמנציות בחלקן קשורות לפרקינסוניזם, ואנמנזה מאנשים המכירים את המטופל, בדיקה נוירולוגית והערכה פסיכוגריאטרית עשויות לתת לנו את האבחנה ברמת וודאות סבירה, אף ללא בדיקות עזר. במקרה שלך, ממליץ בחום על בדיקת פסיכוגריאטר לצורך הערכה מקיפה ותכנית טיפול. רפואה שלמה.