פורום פסיכיאטריה - עמוד 1455

שלום לכם, וזה קצת דחוף אני חושבת שאני מתחילה לאבד את עצמי הפסקתי לעבוד מזה תקופה קצרה, ויש רגעים כנראה שהשעמום מתחיל להשתלט עליי ואני נתקפת עצבים שאני לא מזהה את עצמי וכל מי שנכרך בדרכי אני ממש מפילה עליו את העצבים, לפני כחודש הייתה לי התמוטטות עצבים של ממש הגעתי למיון שם קבלתי זריקת הרגעה, והמשך טיפול מרופא המשפחה בכמה כדורים שהם טיבעים. ויש לי גם נידודי שינה רבים ..מה עושים במצב כזה???? האם אני יצטרך טיפול חזק יותר?????????

ד"ר שלום. האם שמעת במקרה על כדור שינה בשם אמביאן CR? הבנתי שזה עדיף מהסטילנוקס להרדמות מהירה ושינה רצופה בלילה והוא אינו גורם לתלות. אשמח לקבל חוות דעת.

שלום , אני לומד לימודי חשבונאות וקשה לי להתרכז, כדאי לי לקחת ריטלין ?? תודה

שלום לפסיכיאטר האם יכול להיות שכדורים נגד דיכאון שהתחלתי לקחת לפני שבועיים יכולים לגרום להרגשת שובע תמידית ואיבוד תיאבון?. אני מרגיש ככה כבר שבוע. לא מקיא ואין לי בחילות. פשוט לא רעב בכלל ולא צמא. אני בן 35,עם בריאות טובה ולוקח אדרונקס נגד דיכאון

שלום, אני אספר את אשר עבר עליי בחצי שנה האחרונה. אני בת 25 ומאז פברואר האחרון חוויתי הרבה לחץ ומתח, התגלה שאחי הגדול (37) חולה סרטן וחיכינו בדריכות ל- 2 איבחונים שיגדירו לנו את המצב שלו.. לאחר חודשיים של מתחים גילינו שיש לו סרטן מסוג קל יחסית ושאפשר להתגבר עליו ומשם הסיוט התחיל... אני גרה עם שני הורים המבוגרים,הם פרודים גרים האותו הבית ומעולם לא הסתדרו- יש בינהם חוסר תקשורת גדול מאוד. אמי חוותה את "נפילת המתח" הזו בהתפרצויות עצבים, היא רבה עם כולם כל הזמן כל היום ואמרה דברים נוראיים שפגעו מאוד ולעיתים קרובות- ממש איבדה את הצפון וירתה לכל כיוון. ריבים גדולים שהיו קורים בבית בינה לבין אבי פעם בחצי שנה הפכו למקרים יום יומיים, והוטלה עליי האחריות מצד אחיי לקרר את הרוחות בכדי למנוע התקף לב אצל אבי הקשיש שכבר חווה התקף לב אחד. האחריות הזו, המתחים בעקבות ההתמודדות של אחי עם המחלה ושק החבטות הנפשי שהפכתי להיות בבית, גרמו לי לסבל רב וייחלתי שתקופה זו תסתיים כבר!!. במשך התקופה לא הצלחתי לעמוד בקצב הלימודים ותקופת המבחנים שבאה אח"כ נפלה , לא הייתי פנוייה רגשית ליצור קשר רומנטי עם בחורים וניסיתי להתמודד עם מפלות רגשיות שאימי העמידה אותי ואת שאר בני המשפחה. כיום הרוחות פחות או יותר שקטות, ואני מרגישה שנכשלתי במשימה..לא באמת הצלחתי להחזיק את המשפחה שלי מאוחדת ברגעים קשים, לא קיבלתי התחשבות מצידם אליי- אולי גם אני עוברת משהו?! וכרגע אחרי חצי שנה גדושה אני מאוד מתוסכלת. החרדות (יש לציין שזה לא קרה לי אף פעם לפני): כעבור ארבעה חודשים מרגע החשד בסרטן ובאותה תקופה שהיו המון פיצוצים בבית, היה בוקר יום שבת ששכבתי במיטה ולא רציתי לקום כי לא הבנתי איך הגעתי למצב שבו יש לי אחריות לדאוג שאבי לא ימות תוך כדי ריב. ככה פשוט. הרגשתי חולשות, הלכתי לשירותים- היה לי שילשול חריף..פתאום הרגשתי שאני "מאבדת את זה" כל הגוף שלי התמלא בזיעה והרגשתי שאני עומדת להתעלף עם דופק מאוד חזק, קראתי לעזרתה של אמא שלי שהשכיבה אותי על המיטה, היו לי תחושות הקאה ונירמול בידיים וברגליים.היא מצידה חשבה שיש לי קילקול קיבה, אני ידעתי שהגוף שלי קרס. משם זה הופיע עוד ארבעה פעמים: 1) לפני מבחן חשוב, היה לי דופק ותחושת טישטוש. 2)לפני בדיקת שגרתית אצל הרופא, דופק, טישטוש, רצון לברוח משם,הליכה הלוך ושוב במסדרון כדי להמנע ממצב עילפון. 3)לאחרונה- ישיבה בפאב שנהיה עמוס: לחץ, דופק מהיר וחזק, תחושת בחילה ורצון עז לצאת משם. 4)לאחרונה ממש- ישיבה בבית קפה עם חברה,היא התעניינה בתקופה הקשה שהייתה לי, משם גלשנו לנושאים אחרים אופטימיים יותר ואז מבלי לצפות את זה, שוב חשבתי לחץ, דופק מאוד מאוד חזק, גלי חום, הזעה קשה במצח, בחילות , נטייה לעילפון ושילשולים. לאחר אירוע 4, הבנו שאני עוברת התקפי חרדה,אמא שלי אומרת לי שזה בגלל תקופת המבחנים ובגלל שאני בנאדם חלש שלא מסוגל להתמודד עם החיים. אני יודעת שזה תוצאה של תקופה קשה מאוד ובעיקר קורה סמוך למצבים בהם היא מטיחה בי מילים קשים כשהיא נמצאת בעצבים וככל שאני אמשיך לקבל ביקורת כאלה והעלבות קשות זה לא יעבור לי . לדוגמא בשיחה שהיא ניהלה איתי על ההתקף חרדה, היא התעצבנה עליי תוך כדי משום שלא הסכמתי איתה על משהו ואז הטיחה בי שאני בחיים לא אתחתן כי כנראה שבנים לא אוהבים אותי ואני אהיה "תקועה" לה בבית לעוד כמה שנים, שיש לי חוסר ביטחון עצמי, שאני מתנשאת ומתנהגת לעיתים בצורה אליטיסטית ושיש לי פחד מרופאים ופחד מהחיים בכלל- כל המחמאות האלה ועוד על הבוקר... אני יודעת לזהות את הבעיה-היא ההתמודדת עם אמא שלי...אי אפשר באמת להתמודד איתה, ברגע שאני אבהיר לה שהיא חלק מהקושי שלי היא תתקוף אותי ותטיח בי מילים קשות. היא פשוט לא מוכנה לקבל אף פעם שאולי היא לא בסדר ומבחינתה היא רואה את הכל ומבחינה את הכל. מה עושים?

האם יש ניתוח הניתן לחלולי סכיזופרניה?

שלום לך ד"ר איתי בן עמי. היני בן 22 וחולה במחלת הסכיזופרניה מזה גיל 18 כמו כן מטופל אצל פסיכיאטר מטעם בית חולים לבריאות הנפש פעם בחודש לפעמים חודשיים אך מרגיש שהפגישות שלי איתו לא מועילות כיוון שבפגישות עצמן הוא לא באמת מנסה להבין מה אני עובר, מרגיש וחושב אלא כותב לי את המרשמים לזיפרקסה הלידול דקינט ואסיוול ואני יוצא ממנו בהרגשה של ריקנות, אין ביכולתי ללכת לפסיכיאטר פרטי כי אין בידיי את התקציב. אני חי מקצבת נכות מגוכחת שלא מספיקה לדבר. מה היית ממליץ לי באמת לעשות במצב כמו שאני נמצא בו? סה"כ מחפש להגיע לתשובות לשאלות שאין בידי לדעת מבלי לשאול פסכיאטר. ברגשי תודה י.א

אני מאובחן כלוקה בהפרעה פוסט טראומטית מזה שנתיים, (F43,1) PTSD אני מטופל בתרופות כגון ציפרלקס *2 ביום ואאבן - 10 מ"ג 1 ביום פראפנאן פעם ביום 4 מ"ג אלטרול 0,25 ם2 ביום בלילה טבע פירין 100 פעם 1 בונדרומין כדור 1 הפסקתי על דעת עצמי לקחת את הוויפאקס והמירושעשו לי ממש לא טוב ד"ר נכבד רציתי לשאול מהי האבחנה הזו והאם עשיתי נכון בהפסקת הכדורים ! כל זאת עשיתי כי עברתי ניתוח בטן לכל האורך כי היה שבר גדול בבטן ןהמעיים נשפכו החוצה, כרגע מקבל אומפרדקס, וסיפרודקס 500 מ"ג ופרקוסט עם אופטלגין בשתיה! לכאבים בתודה מראש!!!!

אחותי מקבלת מס' כדורים אשר גורמים למצבי רוח ,חולשה מוגזמת וקשיי דיבור האם צירוף הכדורים אינו מתאים? הלופר 5 ,אסיול 10, דיקינט2 אשמח לקבל תשובה מצד אחד אינני רוצה שאחותי תפסיק את הטיפול אך מאידך הכדורים מאוד מקשים על הפעילות היום יומית שלה תודה זהבה

האם יש מקום לתת למאובחן סימפלקס ואחר כך רסידואל לפונקס? עקב התסמינים השליליים הכרונים.(יש לציין שנטלתי רידזין,פרפאנן,ריספרדל, סרוקוול זה מה שאני לוקח היום+סרוקסט) באבחון פסיכולוגי שעשיתי לא מזמן נכתב קוגניציה שמורה היטב עבר הליך סכיזופרני ''מסויים'' מציין שלא יצאה ההליך כאילו לפועל עקב הטיפול והמהנה המהיר שלי לעזרה והטיפול תרופתי כמובן . הליך סכיזופרני וזהו. בעיות תפקוד קשות עקב אותו הליך והמשבר. בכול תוצאת האבחון. (זה היה הפסיכולוג שעשה לי את כול המבחנים) את האבחון עצמו של הסימפלקס ואחר כך רסידואל זה נתנו לי הפסיכיאטרים היו שניים שליוו אותי מהשבר והלאה. אני רוצה לחיות ולעבוד ולא להיות נטל על ההורים והחברה בכלל צבא לא עשיתי שירות לאומי עשיתי ולא סיימתי עבודה מוגנת עבדתי ולא התמדתי טיפול פסיכולוגי שילמתי שנתיים. אני בסך הכול רוצה לחזור לתפקד ומנסה בכול דרך שניתן וניסיתי כמעט הכול. חצי שנה גג אני מצליח ונופל. פרט לשאלה שלי על לפונקס עם יש זה יעזור ויש מקום לנסות. יש לך איזה ניתונים על סכיזופרנים עם סימנים שלילים בלי התקף ואיך מקובל לשקם אותם אולי בקהילה? טיפול CBT. ועוד שאלה יש מקצוע שמשלב בין פסיכיאטריה ופסיכותרפיה ובין ליוואי אישי לשיקום. פסיכיאטר פסיכותרפיסט שיקומי שנותן מענה תרופתי ומשלב אותו בטיפול הפסיכולוגי שלו. עם כן אשמח להפניה למישהו כזה או איך קוראים לזה. נמאסססס לי כבר לזגז בין פסיכולוגית לפסיכיאטר במיוחד שהפסיכולוגית לא מבינה גרוניש בתרופות ותמיד שואלת מעצבןןן זה משמעותי ואין לה מושג.