פורום חרדה - עמוד 462

מזה שנים אני סובלת מהתקפי פאניקה ומטופלת בציפרלקס 10 מ"ג. הפסקתי למשך שננה את התרופה כי הרגשתי חזקה עד שהחרדה והתקפים חזרו בעוצמה חזרתי לקחת ציפרלקס 10 מ"ג ואחכ העליתי ל15 מ"ג לראשונה בחיי זה הקל במקצת מאד .האם ייתכן שהתרופה לא עוזרת יותר ועלי להחליפה?

בהמשך לשאלתי קודם האם שילוב למיקטאל ופלוטין לתקופה ממושכת למספר שנים גורם לתסמונת סרוטונין ומזיק לבריאותינו ?

שלום, לאבא שלי היה מיקרו אירועה מוחי. עשו לו סיוטי מוח ולא מצאו שום דבר. רק ב-MRI מצאו משהו ורופאת המשפחה שלחה אותו לבית חולים סורוקה כי זה קרוב למקום המגורים. אבל קודם לכן היה לו קרע ברשתית העין. עשו לו ניתוח. הניתוח הצליח ועברו חודשיים מאז. העין עדיין לא רואה טוב, כלומר הוא רואה דברים אבל לא יכול לראות אותיות ולקראו. בבית חולים סורוקה לאין ששלחה אותו רופאת המשפחה לא היה מספיק רק תשובה מ-MRI. והם עשו לו עוד בדיקות. ולא מצאו שום דבר. אבא שלי היה בבית חולים שבועיים בבדיקות. כל אותו זמן הוא קיבל אספירין כמדלל דם וציפרלקס ״למצב רוח״ כמו שאמרו האחיות וחילקו את התרופה הזאת לכל החולים במחלקה. בזמן שכיבה בבית חולים הוא קראה דברים בטלפון שלו ובדיחות. בדיחה אחת נראתה לו כזאת מצחיקה שהוא התחיל להיחנק מצחוק ואיבד הקרה. כאשר התעורר הוא היה על הרציפה (כלומר נפל), בשלול דם של עצמו והשפה התחתונה שלו נקרעה. הוא קם על הרגליים והלך לבקש עזרה. בסוף עזרו. אבל זה שהוא חסר הקרה לא ידועה כמה זמן והמוח שלו לא קיבל כל אותו זמן חמצן יכול להיות שהשפיע עליו. את השפתו לא תפרו כי פחדו יתחיל לרדת לו דם בגלל האספרין. את האספרין הפסיקו אחר-כך. כעבור כמה זמן אמא שלי (אישתו) לקחה אותו מבית החולים למרות שהוא עוד לא סיים את שהיתו בבית החולים ו״טיפול״ בציפרלקס. שפתו נרפאה לו אבל נשארה צלקת. בבית התחיל לו דיכאון נוראי כי אין לו תאבון לאוכל. הוא מכניס את האוכל בכוח לעצמו. לא מעניין אותו שום דבר ואף אחד כולל הילדים והנדחים שלו. הוא נהיה חלש מאוד. שותה המון מים. תמיד חם לו ולא מרגיש לא קור, לא עייפות. יושן בכושי 3 שעות בלילה ואולי קצת בצהריים. הוא לא מצליח לעשות שום דבר בבית. כי המוטוריקה שלו ניפגעה. יש לו גם טיקים (התקוצויות רנדומליות של הרגליים), הוא מרגיש חלקי את היד והרגל שמואל. כאשר הוא יושן ותלוי על איזה צד אז אותו הצד הוא בכושי מרגיש בבוקר. אם הוא יושן על הגב, אז הגב הוא מרגיש בכושי בבוקר. הוא לא יכול לשבת במקום. הוא צריך כל היום ללכת וכמו שאמרתי לא מרגיש עייפות. חוץ מכל זה עכשיו יש אותם סימפטומים בעין השניה שהיתה בריאה לו כמו בעין עם הניתוח ומה שהיה לו לפני הניתוח. כלומר הוא עכשיו רואה כתם ענק לפניו וגם כל מיני בועות קהות. הוא כל כך התייש מכל המצב הזה שלו ולא מאמין ברפואה ובעצמו, מפחד להתעוור שכל פעם באה לו להתאבד. אנחנו פשוט שומרים עכשיו עליו ולא נותנים לו לעשות זאת וגם יחד עם זאת משנעים אותו ללכת לכל מיני רופאים. אנחנו כבר לא יודעם מה לעשות. היאם כל הבעיות שתיארתי ניתנות לריפוי? ולאיזה? אבא שלי אגב בן 57.

לד"ר שלום רב האם קבלת פלוטין במינון נמוך 20 מ"ג למשך תקופות ארוכות מדובר במספר שנים (בכדי שהסמפטומים לא יחזרו) יזיק לבריאות ויגרום ל ריבו סרוטונין בגוף ? והאם תהיה לזה השלכות על בריאותינו ?

כ-20 שנה שאני סובל מהפחד להיחנק מהאוכל. כשרק החלה ההפרעה לא אכלתי כלל וירדתי במשקל. מדי כמה שנים היה שיפור, לפעמים בעקבות שימוש בכדורים, לפעמים בשילוב טיפולים פסיכולוגים ולפעמים שילוב של שניהם אבל תמיד אחרי השיפור "חזרתי אחורה" והחרדה התעצמה שוב. בעצם, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי הפחד הזה קיים ואני כבר לא זוכר מה זה להנות מארוחה טובה (בבית מילא, אבל במסעדה או עם חברים אין מה לדבר בכלל). כל ארוחה היא פרויקט שלם. בזמן הארוחה אני מנותק, מתרכז באוכל ולא מדבר עם אף אחד מהפחד "לאבד שליטה" באוכל שבפה. כל ביס שמרגיש לי "קצת לא במקום" ישר עושה לי דפיקות לב, הזעה, סחרחורות ולפעמים פשוט אין כח לאכול כי אין לי רצון להתמודד לפעמים. אין צורך לציין שהחרדה הזו פוגעת לי בכל תחומי החיים וביאכות החיים. לאחרונה התחלתי טיפול חדש והמטפל אמר לי שהחרדה הזו די נפוצה ואפילו אמר לי את השם "חרדת בליעה". מעולם לא שמעתי על חרדה כזו וזו הקלה עצומה לדעת מה יש לי ושאני לא לבד בזה, כמו שחשבתי תמיד. אשמח מאוד לשמוע סיפורים של אחרים שחווים אותו דבר ורוצים לשתף. המייל שלי הוא shay86269@gmail.com שיהיה חג שמח ושנה טובה לכולם

ד"ר עישר שלום רב, ברצוני להעיר כאן בפורום את נושא הטיפול הבעייתי שהסובלים מחרדה ואוסידי עלולים לקבל במידה ויגיעו למטפל בשיטה פרויידיאנית אשר יתעקש לומר להם שפחדיהם נובעים מתוך דחפים פנימיים אמיתיים וקונפליקטים שעליהם לפתור. כך הם עלולים לעודד את הסובלים מאוסידי של פגיעה מינית למשל, לחשוב שבתוך תוכם הם אכן אנסים בפוטציה. מדובר בטיפול שגובל ברשלנות , הלא כן? וישנם רבים שעדיין נופלים על מטפלים מסוג זה. מה דעתך על התאוריה הפרויידיאנית הזו ועל העבודה שמטופלים עדיין "זוכים" לטיפול על הסמך שלה? האם ככל הידוע לך נעשית איזשהי עבודה של אנשי מקצוע או פעילים אחרים על מנת למגר את התופעה? או לפחות לחנך וליידע את המטפלים הדינמיים המיושנים לגבי הטיפול והידע החדש לגבי אוסידי וחרדות? נשמח לשמוע את דעתך, תודה רבה, יעל

שלום אני בת 23, בחורה בריאה בד״כ לפני כשלוש שנים התחילו לי התקפי חרדה בגלל סיבות אישיות שטופלו והפסיקו. לפני כחודש וחצי ההתקפי חרדה חזרו ובנוסף התחילה לי חרדת בליעה, פחד להיחנק מהאוכל ובנוסף פחד לבלוע את הלשון בזמן האכילה והבליעה לפני כיומיים התחלתי את הטיפולים לחרדות שוב שכוללים דיקור סיני. השאלה שלי אם הפחד מהבליעה של הלשון בזמן האכילה והבליעה הוא הגיוני? קורה שיש לי מצבים שאני מפחדת לבלוע את הרוק ומהלחץ אני מנסה לבלוע אויר שלא נבלע כי מן הסתם אין לי מה לבלוע. תודה מראש על התשובה.

אהלן..אני נוטל זפרקסה 10מ"ג לאחרונה הסתכלתי בכיתוב ולהפתעתי המרובה גילתי שטבליה אחת של 10מ"ג מכילה 145מ"ג לקטוז רציתי לדעת כמה זה יוצא?כלומר כמה כפיות סוכר זה מכיל?זה ממש חשוב לי..תודה מראש!

האם גמילה הדרגתית באמצעות טיפות ריבוטריל[כמעט 2 מ"ג קלונקס]באמצעות הורדה של טיפה אחת כל חודש[18 טיפות כלומר:18 חודשים]עשוייה להקל על הגמילה מתרופה זו? ושאלה נוספת ניסיתי להיגמל מאימובאן 7.5 מ"ג באמצעות הורדה של רבע כל שבוע ונשברתי,האם ישנן דרכים נוספות להיגמל מאימובאן? חג שמח ותודה...

שלום. אני מחפשת טיפול בהפרעות חרדה. האם cbt יכול לעזור? ואם כן היכן אוכל למצוא באזור המרכז במחיר מוזל?