פורום חרדה - עמוד 461

ייתכן שאי השקט על רקע נפשי, אך ייתכן שזו תופעת לוואי של תרופת ההרגעה. אני ממליץ לך לקחת אותה לפסיכו-גריאטר. אני מקווה שהבעייה שלה תיפתר תוך זמן קצר, אז היא תשוב להנות מהחיים. בהצלחה, ד"ר ניר עישר

לא מומלץ לקחת אלפרליד מעבר לימים בודדים וגם אז יש לישמור על מינון מינימלי כי מדובר בתרופה ממכרת. אם את ממתינה לזה שהעלייה באסטו תתחיל להשפיע זה בסדר. בעיקרון עלייך למנוע את סיבת הבעייה. או איזון תרופתי, או טיפול התנהגותי קוגניטיבי ועדיף את שניהם. בהצלחה, ד"ר ניר עישר

שני הכדורים שהזכרת אינם גורמים לרגישות לשמש. לא לחוד ולא ביחד

לפי דברייך עברת טיפול יעיל בחרדות אך נותרת עם הפחד שהחרדות ישובו. זה מצב מצויין, כי את השלב הראשון סיימת. אני ממליץ לך לדבר על זה עם המטפל שלך ולעבוד על הנושא הזה. אם הוא לא מומחה לטיפול התנהגותי קוגיניטיבי, מומלץ שתמצאי אחד. את גם יכולה לנסות להשתמש בספר שכתבתי יחד עם עפרה מירון-ליכטר: להפחיד את הפחד או אם את מעדיפה את הגירסה החרדית: "מפחידים את הפחד" אפשר להשיג אותם בכל חנויות הספרים או להזמין במכון פסגות. בהצלחה, ד"ר ניר עישר

ברור שהתגובות של כל אחד מאיתנו אישיות וקשה להכליל את הידע המצטבר על כל האנשים. אני שומע שיש שיפור ניכר אך הפסקת את החשיפות, עקב חוסר זמן. אני מבין שאין לך זמן ללכת אל המטפלת, ושאין לך זמן להקדיש לתרגולים. זה קורה ואילו זה היה בשלב מוקדם יותר בטיפול שלך הייתי ממליץ שתפני זמן, גם על חשבון הטיפול בתינוקת שלך. בשלב שבו את מתארת את עצמך, הייתי מנסה ליישם את מה שלמדת בכל פעם שמגיעה מחשבה. זה לא באמת מצריך יותר זמן מאשר המחשבות החרדתיות שלך. לאחר שבוע של ניסיונות עצמיים הייתי קובע פגישה עם המטפלת, כדי להעריך את התוצאות ולקבל הנחיות מדוייקות יותר. אחרי כן, כנראה שתצטרכי לפגוש אותה לעיתים נדירות, כשמהרישומים שלך יעלה שניתן לשפר את היעילות. בקשר לתרופות: הייתי נותן לשיטה שהמלצתי שבועיים, אם את מתרגלת עם כל הופעת מחשבה כפייתית. אם לא יהיה שיפור, מה שיהיה תמוהה, תוכלי להתחיל לטיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר ניר עישר

שלום דר אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל אנסה.. לפני 3 שנים עברנו משבר זוגי ראשון וקשה ביותר אישי ואני הצלחנו להתגבר עליו ב"ה וכיום אנחנו חיים בזוגיות תקינה תודה לאל כמובן עם עליות וירידות אבל לריב בסדר. אני כבר משהו כמו שנה חווה חרדות בעבר זה אלו היו חרדות קשות אך לפני מס חודשים התחלתי טיפול בשיטת הemdr והחרדות הלכו וירדו גם מבינת העוצמה וגם התכיפות אך עדיין סובלת מהשאריות שלהם ומה זאת אומרת שאריות? הכוונה למחשבות מתי זה יתחיל ? האם זה יגיע? מתי זה יעבור?? כל מיני מחשבות טורדניות כאלו שלא נותנות לי שקט נפשי אני עדיין בטיפול אך לא שלמה עם עצמי שעדייןן חווה לעיתים התקפים וכמובן חיה ברמה היומיומית עם המחשבות על החרדות. מה אתה מציע לי לעשות??? לא מוכנה לשתות כדורים לוקחת רסקיו וטיפות הרגעה צמחיות כמו ולריאן טינקטורה במקרה הצורך אך כבר רוצה להשאיר את זה לחלוטין מאחורי

אם כך, אתן צ'אנס נוסף להשלים את הcbt כמו שצריך ועד הסוף, ואחה"כ אשקול גם שילוב תרופתי במידת הצורך, שהרי נראה שהשורה התחתונה היא ללמוד ולנהל את ההפרעה בעצמי בכל זאת, מאחר והתרופות לא בטוח יעזרו...תודה ד"ר עישר

אשמח לקרוא את המאמר שלך, לכשיתפרסם

מחקרים שונים מראים על תוצאות שונות. מהנסיון שלי, בסה"כ כחצי מהמטופלות מגיבות לתרופות בכלל ורק למיעוט מהן התופעות חולפות עד הסוף. אני ממליץ להשלים את הטיפול עם טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, כדי שהשליטה תעבור לידייך וגם לא להפסיק את הטיפול התרופתי, אם הוא היה מוצלח. בהצלחה, ד"ר ניר עישר

האמת שקלעת בול לבעיה שלי, מבחינת הפסקת הטיפול ברגע שיש שיפור, ואכן אני נופלת לטעות זו שוב ושוב... רק שאלה נוספת, במידה ואתחיל לקחת תרופות, האם יש אפשרות שהן תעזורנה וגם כשאפסיק אותן מצבי יישאר טוב? ברור שיש סיכון לנפילה, אך האם יש להן תרומה טיפולית גם לתקופה שאחרי נטילתן, או שאם נעזרים בהן אז זה עדיף לכל החיים? אמרת גם שרק 50 אחוז נהנים מהן, האם אכן זה הנתון? כי היה ידוע לי על 70... או שאתה מדבר על התרופה הראשונה שלוקחים וניתן לנסות ולהתאים עד שמצליחים ואז הסיכוי עולה? תודה רבה רבה לך, פשוט הבטחתי לעצמי ולבני משפחתי לנצח את זה בכל מחיר ומרגישה קצת בצומת דרכים...יעל

שלום יעל, תרופות הן לא מלה גסה. אין שום סיבה שאשה תסבול ואת מתארת סבל ממושך. את מדברת על חשיפות שעשית במשך תקופה ארוכה ביותר. האמת היא שחשיפות אמורות להפוך לחלק מהחיים. ז"א שאת נחשפת במהלך ההתנהלות היום יומית שלך, כמו כולנו, לגורמי החרדה, ואינך נמנעת ממצבים אלה. אם הבנתי אותך נכון, מה שקורה לך כיום הוא דווקא מחשבות טורדניות שאת עלולה לסבול מחרדות. הטיפול במחשבות אלה הוא קוגניטיבי בעיקרו. אם את רוצה להבין על מה מדובר, אמליץ לך על סיפרם של פורדון וקלארק בהוצאת אח. חשוב שתטפלי בבעיה שלך עד הסוף. אחת מהבעיות הגדולות ביותר היא שאנשים שסובלים מכפייתיות נעצרים באמצע הטיפול. הם חשים את השיפור וחוששים שעבודה נוספת תקלקל להם. הם טועים! אני מקווה שלא תפלי לטעות זו. לסיכום תרופות SSRI, המשך הטיפול או שניהם מומלצים ובלבד שתיחיי חיים ללא חרדות, זאת למרות שהמחלה עצמה כרונית. את אמורה לחיות כמו חולה סוכרת שמטופל היטב והמחלה אינה משפיעה כלל על חייו. בהצלחה, ד"ר ניר עישר

שלום ד"ר. גם אני נמצאת במצב דומה לסיגל, כאשר בתחילת ההריון ועד עכשיו (כשנה לאחר לידה) סובלת ממחשבות טורדניות מיניות ללא טקסים חיצוניים. מיד עם התפרצות המחשבות הלכתי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שעזר מאוד והגעתי ללידה במצב מצוין. הבעיה החלה לאחר הלידה, המצב החל להתדרדר שוב והגעתי לחרדות קיצוניות וקשות מאוד, אך הצלחתי בעזרת בעלי לתפקד ולטפל בילדה ללא הימנעויות כלל. כמובן שחזרתי לטיפול ובהמלצתה של המטפלת cbt שלי לא נטלתי תרופות אלא חשיפות בלבד. השיפור הנו הדרגתי מאוד אך קיים בהחלט ואפילו הצלחתי למצוא עבודה חדשה וטובה, בה אני נמצאת כבר חודש וחצי ומתפקדת היטב. הבעיה הנה שאני עדיין בטראומה ובשוק ממה שעברתי וחוששת מחזרת החרדות, ואין יום מבלי שעדיין לא צצות מחשבות ולעיתים חרדות מתונות יותר. יש לציין כי הפסקתי כבר כמה חודשים עם החשיפות עקב העומס בחיי והעבודה החדשה. לעיתים אני שוקלת שימוש בתרופות למשך כמה חודשים או אף יותר, על מנת להתחזק קצת ממה שעברתי ולהפחית את בואן של המחשבות ואולי כן לשלב גם חשיפות, מאחר וההפרעה כאמור עדיין רחוקה מלהיות מאחוריי. שאלתי היא האם נראה לך שדווקא התקדמותי טובה יחסית ושאם הצלחתי עד כה ללא תרופות עליי להמשיך כך ולתת לחזרתי לשגרה ולחשיפות נוספות לעשות את העבודה, או שדווקא לטיפול תרופתי יכולה להיות תרומה טובה גם בשלב זה? תודה רבה לך מראש

שלום ד"ר. גם אני נמצאת במצב דומה לסיגל, כאשר בתחילת ההריון ועד עכשיו (כשנה לאחר לידה) סובלת ממחשבות טורדניות מיניות ללא טקסים חיצוניים. מיד עם התפרצות המחשבות הלכתי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שעזר מאוד והגעתי ללידה במצב מצוין. הבעיה החלה לאחר הלידה, המצב החל להתדרדר שוב והגעתי לחרדות קיצוניות וקשות מאוד, אך הצלחתי בעזרת בעלי לתפקד ולטפל בילדה ללא הימנעויות כלל. כמובן שחזרתי לטיפול ובהמלצתה של המטפלת cbt שלי לא נטלתי תרופות אלא חשיפות בלבד. השיפור הנו הדרגתי מאוד אך קיים בהחלט ואפילו הצלחתי למצוא עבודה חדשה וטובה, בה אני נמצאת כבר חודש וחצי ומתפקדת היטב. הבעיה הנה שאני עדיין בטראומה ובשוק ממה שעברתי וחוששת מחזרת החרדות, ואין יום מבלי שעדיין לא צצות מחשבות ולעיתים חרדות מתונות יותר. יש לציין כי הפסקתי כבר כמה חודשים עם החשיפות עקב העומס בחיי והעבודה החדשה. לעיתים אני שוקלת שימוש בתרופות למשך כמה חודשים או אף יותר, על מנת להתחזק קצת ממה שעברתי ולהפחית את בואן של המחשבות ואולי כן לשלב גם חשיפות, מאחר וההפרעה כאמור עדיין רחוקה מלהיות מאחוריי. שאלתי היא האם נראה לך שדווקא התקדמותי טובה יחסית ושאם הצלחתי עד כה ללא תרופות עליי להמשיך כך ולתת לחזרתי לשגרה ולחשיפות נוספות לעשות את העבודה, או שדווקא לטיפול תרופתי יכולה להיות תרומה טובה גם בשלב זה? תודה רבה לך מראש

דר עישר שלום תודה על התייחסותך. אשמח לשוחח איתך על הנושא. מוזמן ליצור עמי קשר במספר שהשארתי או לתת לי את המספר שלך ליצירת קשר. בברכת סופש נעים, דניס

דניס שלום. חרדות שונות מופיעות לאחר הלידה, בחלקן, הן התחלה של תהליך כרוני וברובן חולפות עם או אף ללא טיפול. הבעייה אם לא מטפלים היא שברגע של חולשה, עלולים ללקות בחרדה שוב. אשמח לעשור לך בכתיבת הכתבה. ד"ר ניר עישר

סיגל שלום רב, שמי דניס ואני כותבת כתבה בנושא חרדה לאחר לידה עבור מגזין "הורים וילדים". ברצוני להביא למודעות הציבור את התופעה שהולכת ומתרחבת, אך עדיין פחות מדברים עליה (להבדיל מדיכאון אחרי לידה). אשמח מאוד באם תוכלי לעזור לי! כמובן שאת לא חייבת להזדהות ופרטיותך מובטחת! בתודה מראש, דניס 0545275037

לעיתים נדירות דיכאון לידה מתבטא בהפרעה כפייתית (O.C.D) וזה נגרם על ידי שינויים הורמונליים קיצונים מיד אחרי הלידה. מדובר במחשבות מחרידות ולא הגיוניות מהסוג שאת מתארת. ברוב המקרים האישה יודעת שהמחשבות הללו אינן נכונות ואינן הגיוניותו למרות זאת החרדה מאוד גבוהה ואת מנסה לבטלה. טקס הביטול (קומפולסיה) הוא זה שאת מתלוננת עליו. גם במהלכו קיים סבל. בנוסף לרגשות האשם על כך שהיית רוצה להיות עקרת בית ואם טובה יותר. לא קיימות תרופות מהטבע שהן יעילות לטיפול בהפרעה כפייתית. עליי לציין שגם צמחים ואבנים זה חומרים כימיים ובניהם יש גם חומרים רעילים ביותר. התרופות היחידות היעילות להפרעה כפייתית הן מסוג חוסמי סרוטונין, שכנראה הרופא רשם לך. אם תיטלי את התרופות תחושי הקלה בסמפטומים וזה אומר שאת בין 50% מהסובלים מההפרעה ברי המזל שמגיבים בחיוב לתרופות. יש לזכור שאת התרופה יש לקחת במינונה היעיל, לפחות 10 שבועות עד שמחליטים אם היא יעילה או לא. לא סופרים מהרגע שאת לוקחת מינונים נמוכים, אלא רק מהרגע שהתייצבת על מינון טיפולי. אין התמכרות לתרופות הללו ולאן ניתן להפסיקם. הפסקת התרופות מלווה בסיכון לחזרת הסימפטומים. יתכן שדיברת על חלופה חשבת על פסיכותרפיה, על ידי פסיכותרפיה התנהגותית קוגנטיבית תוכלי להכיר את הדרך שבה את חושבת, פועלת ומרגישה ואיך הגורמים הללו משמרים ואף מגבירים את הבעיה. בנוסף תוכלי ללמוד איך לשנות את ההתנהגות ובהתאמה את המחשבות בצורה שתוציא אותך מהמצב שבו את נתונה כבר שנתיים. ניתן לנסות לבצע טיפול התנהגותי קוגנטיבי גם ללא תרופות אך עלייך להחליט שאם את לא מצליחה את עושה הכול כולל נטילת תרופות כדי להחזיר לעצמך את השליטה לחייך. בהצלחה ד''ר עישר ניר

http://www.divineinformation.com/hebrew/ מוזמנים להיכנס ללמוד

את משתמשת במלים קשות ביותר "שיעבוד". אין התמכרות או צורך כלשהו להמשיך ליטול כדור SSRI מחוץ לכך שהתרופה שומרת מפני הגלים של המחלה. OCD היא מחלה כרונית שרמת הסבל שבה עולה ויורדת בגלים. ברור שמה שמפריע הוא העלייה בכפייתיות ואיתה בסבל ואפילו בנכות מסויימת. אם לא עברת טיפול התנהגותי קוגניטיבי עד תום כל הסימפטומים אין מה לחשוב על הפסקת התרופה. גם אם כן הייתי חושב 10 פעמים לפני שהייתי ממליץ למישהו על מעשה כה מסוכן. את כותבת שהיה לך ניסיון להפסיק את התרופות וזה הפיל אותך מחדש. אם כך את יודעת עד כמה זה לא מומלץ. העובדה שהחזרת התרופה עזרה לך שוב, קחי את זה כמתנה משמיים. לא תמיד זה כך. הרבה הצלחה, ד"ר ניר עישר

תודה רבה ד"ר עישר על תשובתך המהירה. יש לציין שממש בתחילת הטיפול גם לקחתי לוסטרל שעזר והחלטתי להפסיק לאחר כמה חודשים וחלה התדרדרות. האם העובדה שזה עבד פעמיים מעידה על שיעבוד בעתיד או שלאו דווקא? לפחות מעלה את הסיכוי? דבר נוסף, האם לאחר 5 שבועות שיש שיפור ניכר בעיקרק בעניין החרדות, עדיין יש לצפות לשיפור נוסף ומשמעותי במשך החודש הקרוב, לפחות בהרגשה הכללית הטובה? ושאלה אחרונה, האם המלצתך במקרים של אוסידי (כזה שהתפרץ פתאום בבגרות)היא להמשיך וליטול את התרופות במהלך כל החיים? אם לא, אז מתי כדאי לנסות להפסיק?

שלום דנה, בד"כ ל- OCD צריכים מינונים גבוהים יותר. מסתבר שאת מגיבה למינונים נמוכים וזה מזל. את התרופות צריך להתאים לאדם ולא לסטטיסטיקה. כנראה בגלל זה, הרופא שלך לא אמר לך משהו נחרץ. לפי נסיוני, המחשבות הכפייתיות עצמן אינן נעלמות. הגישה אל המחשבות משתנה ואנחנו יכולים להתעלם מהן, כמו שמתעלמים ממשהו שרואים בפנת העין אך אין לזה כל חשיבות. חשוב שתמשיכי עם התרגולים ההתנהגותיים והקוגניטיביים עד שתגיעי לתגובה אוטומטית חדשה, כך שלא תהיה לך שום מחשבה שניה לאחריהן. הרבה פעמים קיים חשש להמשיך, כשיש שיפור מסויים. אל תעצרי המשיכי עד הסוף ואז ניצחת את המחלה. בקשר להפסקת התרופות, יש מקרים שבהם מפסיקים והכפייתיות לא חוזרת, אבל אלה המקרים היוצאים מהכלל. מה שכואב יותר הם אותם מקרים בהם את מפסיקה את התרופה, הכפייתיות חוזרת וחידוש התרופה אינו מועיל. גם עלייה במינון לא מועילה. אין לי הסבר לזה אבל זה מאוד מצער ולכן לא הייתי הולך שולל אחרי העובדה שהכל טוב עם הכדורים. ההמלצה שלי היא להמשיך את התרופות במינון הנכון לך ולתרגל את הפסיכותירפיה. בהצלחה ד"ר ניר עישר

לא הייתי מודע למאמרים. קראתי בעיון והסכנה אינה בתרופה אלא בהתאבדותם של קשישים. הטענות נראות סיבוביות. הוא טוען שחישב את כמות המתאבדים בקשישים והיא גדולה ממה שפורסם עד כה ומצד שני הוא טוען שבפירסומים הקודמים הסיכון בפלאצבו (כלום בו) מוגזמים. הטענות של הכותב חמורות וחד משמעותיות. לו הן היו נכונות היינו צריכים לדאוג מאוד לאנשים שמעל גיל 60. אבל, הביסוס של טענותיו הם מאמר שהוא עצמו פירסם על נתונים שנמצאים בספר שלו בלבד וזה הספר שהוא מנסה לקדם, כנראה בהצלחה, כי גם אני אנסה לראות אם יש בסיס לטענותיו, שלפי דבריו כתובים ומנומקים בספר העתידי זה. בקיצור אם המאמר יתברר כנכון, נצטרך לדאוג שקשישים לא יתאבדו. אני רואה קושי גדול לעשות זאת, לאור העובדה שהנטייה שלנו היא להשאיר קשישים ואפילו ישישים בביתם ואם לא, במוסדות בעלי יחידות עצמאיות שלא ניתן להשגיח מפני התאבדות. אם הבנת שהתרופות עצמן מסוכנות, כפי שעולה מהכותרת וממספר מלים בהקדמה, אין זה עולה אפילו ממה שהוא עצמו כותב על הנתונים שלו. יש ויכוח לגיטימי שקיים כבר שנים רבות לגבי הכדאיות של נטילת תרופות לכל החיים. בגלל שקשה לעקוב אחרי פציינטים במחקר לאורך עשרות שנים, ולא ניתן לבצע מחקר בו אנו נותנים כלום-בו לאורך כל חיי המטופל, כדי שתהיה השוואה, הסקת המסקנות של הנתונים הקיימים שאין למה להשוותם, נתונה בידי הכותב. מכאן הויכוח. האמת היא שזה מעסיק כל רופא ועליו להחליט ע"פ ניסיונו, הכרתו את המטופל הספציפי, חששותיו ומידת בטחונו בכך שהסובבים את המטופל ישמרו עליו מפני אובדנות. עלי להדגיש, שאין לנו סטטיסטיקה לגבי שיעור המתאבדים בין אלו שמסיבות שונות הפסיקו את הטיפול. בקיצור אין למה להשוות, עדיין אין נתונים מדאיגים ואם אקרא בספרו והנתונים שלו אמיתיים, נצטרך לבחון את צעדינו. אם את נוטלת או מפסיקה ליטול תרופות, חשוב שתדאגי למנגנונים שידחו את המעשה האובדני באם יבוא לך לבצע אותו, כי למרות מה שחושב האדם הדיכאוני או הפסיכוטי בזמן סיבלו, ברגע שיוצאים ממצב הסבל, שמחים שחיים. אני מקווה שהמכתב שלי מובן, למרות השעה שבה כתבתי אותו. הרבה הצלחה, ואל דאגה, ד"ר ניר עישר

שלום יהודית, אני חושב שלא יהיה רציני להמליץ או להפנות ללא מידע נוסף. האם תוכלי לכתוב את האבחנה שלך? כי את רומזת בסימפטומים שלך לכיוונים שונים והיה נכון לשמוע דעת מומחה.

שלום, יש סוגי חרדה שונים שיכולים להופיע בעבודה, לכן לא ניתן לתת לך עצת עשי כך וכך וזה ייפתר. אני ממליץ לך לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי טוב. רוב הסיכויים שהחרדות ירדו או יעלמו תוך זמן קצר. אם החרדות מסיבה שמצריכה גם תמיכה תרופתית הוא יוכל להמליץ לך. פני במהירות האפשרית כי אין כל טעם להמשך הסבל שלך, בעיקר כי זה עלול להתנקם גם בהמשך הקריירה שלך. הרבה הצלחה, ד"ר ניר עישר

את יעילותה של תרופה מודדים בצורה סובייקטיבית על ידי ההרגשה שלך, מה שיגידו לך חבריך ומשפחתך ומה שהרופא שלך רואה. יש גם מדדים אובייקטיביים כמו שאלונים להערכת הבעייה שבה אתה לוחם או קריטריונים שקבעת עם המטפל שלך או עם עצמך למשל, רמת תפקוד, או רמת ההנאה מפעילות מסויימת. לגבי סחרחורת, אם היא מופיעה לאחר חודשיים היא אינה קשורה לתרופה, אלא במקרים יוצאים מהכלל. בשום פנים סחרחורת אינה סימן לשיפור בריאותי. אני מניח שאתה סובל מ- OCD . אני ממליץ לך לקבוע תור לרופא שלך בעוד שבועיים ולשוחח איתו על מצבך. אם הטיפול לא עזר עד אז, אני בטוח שהוא ירצה לבצע שינויים תרופתיים שיביאו גם אותך להרגיש שיש שיפור ניכר, אם שיפור כזה כבר ניכר בעיני אחרים. בהצלחה. ד''ר ניר עישר

הייתי ממליץ לך טיפול התנהגותי קוגניטיבי. אם תעשי את תרגולי הבית בשקידה, תוכלי להפטר מהבעייה שלך. בהצלחה