שאלות ותשובות - עמוד 2

סתימות בשיניים נעשות ע"י מילוי השן בחומרים שונים. בעבר, נטו להשתמש בסתימות מחומר הקרוי אמלגם (המכיל תערובת מתכות, בין היתר כספית), והוא שנתן לסתימה את צבעה הכסוף-אפרפר. סתימות אלו נחשבות פחות "אסתטיות" בשל צבען הבולט, והשונה מגוון השן הטבעי, ולכן עם הזמן פותחו סתימות חדשות, מחומר הקרוי קומפוזיט, ולו צבע הדומה לגוון השן. הקומפוזיט ("סתימה לבנה"), מורכב מבחינה כימית מחומר אורגני- מעין דבק העשוי שרף מרוכב, וחומר אנאורגני, העשוי שברי זכוכית מזעריים, שעוזרים להחזיק את שכבות המילוי זו בזו.

התשובה היא לא. אין הוכחה כי סתימות האמלגם הקלאסיות, הלוא הן הסתימות הכסופות הישנות, מזיקות בריאותית. נכון, כי החומר מהן הן מורכבות מכיל תערובת של מתכות הכוללות כספית, אולם כמות החומר היא מזערית ביותר, ולא יכולה לפגוע ברקמת השן שמתחת. מטופלים אשר בכל זאת מעוניינים בהחלפת הסתימות הכסופות בסתימות לבנות, חדשות יותר, יכולים לעשות זאת, אולם השיקולים המנחים כאן צריכים להיות שיקולי אסתטיקה ולא משיקולים בריאותיים.

משפחת התרופות מדכאות החיסון מכילות מגוון רב של תרופות שלהן תופעות לוואי פחות ויותר חמורות: הבעייתיות הקיימת בלקיחת תרופות אלו על כל סוגיהן, נובעת ראשית מעצם ההחלשה המכוונת של מערכת החיסון של גוף המושתל, הגורמת לו להיות חשוף יותר לכניסת מזהמים שונים (נגיפים, חיידקים, פטריות וכו'), וליכולת מופחתת של הגוף להתמודד עימם. הסכנה העיקרית היא חדירת זיהום למחזור הדם וגרימת אלח דם (ספסיס), וכן זיהום לבבי בייחוד על פני מסתמי הלב המושתל (אנדוקרדיטיס). תופעות לוואי אחרות של תרופות שונות הן: שיעור יתר/ נשירת שיער, השמנה, אקנה, דלקת במע' העיכול הגורמת לכיב קיבה/ ושט, רעילות כלייתית, פגיעה בשמיעה ועוד. תרופות מסוימות נמצאו אף כמגבירות סיכון לפתח סרטן של מע' הלימפה(לימפומה).

ישנם מספר גורמים אשר יכולים להגדיל את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה. חלק מן הגרומים ניתנים לשליטה על ידך, וחלקם אינם נמצאים בשליטתך.

גורמי סיכון שיש ביכולתך לשלוט עליהם:

* כמות הנוזלים אותם אתה שותה

הגורם המרכזי להיווצרותן של אבני כליה הוא שתייה בלתי מספקת של נוזלים. נסה לשתות כמות מספקת של נוזלים על מנת לשמור על צלילותו של נוזל השתן שלך (כ- 8 עד 10 כוסות מים ביום). שתייה של מיץ אשכוליות יכולה להגדיל את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה.

* משטר התזונה שלך. במידה ואתה חושב כי הבעיה יכולה להיות נעוצה במשטר התזונה שלך, קבע פגישה עם רופא שהוא ועץ תזונתי, על מנת לבחון את אפשרויות התזונה שלך. הויטמינים C ו- D יכולים להגדיל את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה במידה ואתה נוטל מינון שהוא גבוה מן המותר. יש לקרוא בעיון רב את דף ההוראות של תחליפי התזונה ולא ליטול מינון שהוא גבוה מן המינון היומי המומלץ. משטר תזונה העשיר בחלבונים, נתרן, ומזונות אשר עשירים באוקסלט (מלח של חומצה אוקסאלית), כגון ירקות בגוון ירוק כהה, מעלים את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה.

* משקל, ושוב משקל. עלייה במשקל הגוף יכולה להביא הן לידי התפתחות עמידות לאינסולין והן להופעת סידן עודף בנוזל השתן, אשר יכול להביא לידי העלאת רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה. אחד מן המחקרים מצביע על כך כי עלייה במשקל הגוף בגיל צעיר יחסית, בנוסף למדד מסת גוף (BMI) גבוה, והיקף מותניים גדול מעלה את רמת הסיכון ללקות באבני כליה.

* רמת הפעילות הגופנית. בני אדם אשר אינם פעילים גופנית ייתכן ויטו לסבול יותר מהופעתן של אבנים בכליות.

* נטילת תרופות.

גורמי סיכון שאין ביכולתך לשלוט עליהם:

גורמי הסיכון להיווצרותן של אבני כליה חדשות או לחזרתן של אבני כליה שהיו קיימות בעבר, שאין ביכולתך לשלוט עליהם כוללים בין השאר:

* גיל ומגדר

גברים בטווח הגילאים שבין 30 ל- 50 נמצאים ברמת סיכון גובהה יותר ללקות באבני כליה. נשים אשר נמצאות לפני גיל המעבר אשר נוטות לרמות אסטרוגן גבוהות, נמצאות ברמת סיכון מוגברת ללקות באבני כליה. נשים אשר עברו ניתוח להסרת השחלות נמצאות גם הן ברמת סיכון מוגברת ללקות באבנים בכליה.

* נטייה משפחתית ללקות באבנים בכליה.

* היסטוריה רפואית אישית של הופעתן של דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן.

* מצבים רפואיים או מחלות אחרות, כגון מחלות דלקתיות של המעי, פעילות יתר של יותרת בלוטת התריס, סיסטיק פיברוסיס, שיגדון ופודגרה או נטייה ליתר לחץ דם.

* עמידות לאינסולין, אשר יכולה לבוא כתוצאה מתחלואה במחלת הסוכרת או השמנת יתר.

* שהייה במיטה למשך פרקי זמן ארוכים.

* בעיות של שלפוחית השתן כתוצאה מפגיעה בחוט עמוד השדרה.

* נטילת תרופות אשר משמשות על מנת לשלוט על מצבים רפואיים או ממגוון מחלות אחרות. תרופות כגון: נוגדי חומצה או אספירין.

ניתוח או סדרת ניתוחים להסרת צלקת יכולים לשנות את הרקמה הצלקתית ע"י שינוי גודלה האורכי או הרוחבי, שינוי כיוון הצלקת, ושינוי גובה הצלקת המורמת/השקועה על פני העור. צלקות שקועות ניתן להרים לגובה עור תקין, ולעומת זאת צלקות מורמות ניתן להשטיח עד כמה שניתן על מנת שלא יבלטו על פני שטח העור. באופן עקרוני נהוג להמליץ על ניתוח מסוג זה למטופלים בעלי צלקות גדולות אשר גורמות להפרעה אסתטית משמעותית ביותר, כך שלניתוח תהיה יעילות כמה שיותר גדולה בשיפור הרקמה.

בהחלט כן. פעמים רבות קורה כי נוצרת מחלת שן חדשה סביב השתל, סביב המבנה או בחניכיים. מחלה שכזו לרוב נובעת עקב טיפול ירוד לאחר ניתוחי, וחוסר שמירה על היגיינת שן או ביצוע מעקב אצל הרופא המטפל. מחלת השן יכולה לגרום לספיגה של העצם המושתלת ולהריסתה, בדומה לעצם השן המקורית. לכן, חשיבות הטיפול היסודי גם לאחר ניתוח שתלים היא עליונה. יש להקפיד על צחצוח נכון, ניקוי בחוט או אביזרי ניקוי מיוחדים וכו' ע"פ הוראות הרופא לאחר הניתוח, וכן יש להקפיד על מעקב שגרתי אצל הרופא וניקוי שגרתי אצל השיננית. טיפול נכון לאחר ניתוח הוא המוריד את הסיכויים להיווצרות מחלה מחדש באופן משמעותי.

החלמה לאחר ניתוח מלעורי לטיפול בפריצת דיסק הינה אינדיבידואלית, אולם נחשבת מהירה יותר מאשר בניתוחים הקלאסיים לטיפול בפריצת דיסק- בהם החתך הניתוחי גדול יותר, ומשך הריפוי ארוך יותר. המטופל יכול לקום מהמיטה כבר לאחר פחות מיום אחד, אולם יש לנקוט באמצעי זהירות לאורך זמן- אין לסחוב משאות כבדים ואין להתכופף במשל של כ-4-6 שבועות מהניתוח. חזרה לעבודה אפשרית לאחר כשבועיים-4 שבועות. ישיבה למשך פרקי זמן העולים על 10 דקות כל פעם, אסורה בחודש הראשון לאחר הניתוח. טיפול משלים פיזיותרפי מומלץ רק באישור הרופא המנתח ולרוב רק לאחר שבועיים מהניתוח.

ניתוח לייזר להסרת משקפיים בשיטת TK נותן תוצאות מיידיות אך באופן יחסי. מדוע יחסי? שכן בימים הראשונים לאחר הניתוח, המטופל לרוב חווה תופעה הפוכה, של קוצר ראייה, אשר ילך וידעך עם הזמן. קוצר ראייה זה יתכן ויצריך שימוש במשקפי ראייה בשבועות הראשונים לאחר הניתוח. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבניתוח, המנתח מתקן את הקרנית בצורה מעל מיטבית, טכניקה שהראתה שיפור בתוצאות ארוכות הטווח של הניתוח, וחזרה פחות מהירה של הפרעת הראייה המקורית (כלומר מצמצם את מהירות נסיגת הקרנית לצורתה המקורית).

מראה הצלקת לאחר ריפוי מחודש שלה, בעקבות ניתוח להסרת צלקת, תלוי בגורמים רבים. ראשית, יש חשיבות לגיל המטופל, שכן עור צעיר יותר מבצע תיקונים ביתר, כלומר יש לו נטייה להיווצרות רקמת צלקת משמעותית וגדולה יותר, גם לפני וגם לאחר הניתוח. גורם נוסף המשפיע על מראה הצלקת הוא המיקום שלה. צלקת על פני אזורי עור מתוחים יותר תראה בולטת יותר. כמו כן גורמים כגון: צבע הצלקת, מרקם העור ומימדי הצלקת ישפיעו על התוצאות ומראה הצלקת המשופרת לאחר הניתוח.

התשובה היא לא. לרוב תוצאות של ניתוח להסרת צלקת נראות מבחינה אסתטית רק לאחר מספר חודשים ואף שנה לאחר הניתוח. לעיתים כיוון שמדובר בסדרה של תהליכים, משך ההחלמה תלוי רבות במספר ההתערבויות בהן היה צורך. מאידך, הסרת רקמה צלקתית אשר גרמה לפגיעה, עיוות או הגבלה בתנועה של מפרק או שריר, יכולה לשפר באופן מהיר ביותר את התפקוד לאחר שחרור הצלקת, ולהביא לשינוי משמעותי של הרקמה בזמן יחסית קצר, כאשר לא היה ניתן להגיע לאותן תוצאות ע"י המשך טיפול שמרני.