שאלות ותשובות - עמוד 4

אדם יכול לשמש כתורם מח עצם, במידה ונמצא מתאים מבחינת סיווג הרקמות, וכן אינו סובל מבעיות רפואיות אחרות מסוג: זיהומים כגון HIV או הפטיטיס, מחלות סרטניות בעבר או בהווה, או מחלות המצריכות שימוש תכוף בתרופות מסוג סטרואידים- כגון אסטמה בינונית-קשה, מחלה נשימתית חסימתית, מחלות פרקים או דלקות של מערכת העיכול, ועוד. כמו כן יש לוודא כי האדם אינו השתמש מעולם בסמים בהזרקה, אינו סובל ממחלה נפשית כלשהי (למשל דיכאון). לעומת זאת, אדם שסבל מזיהום חולף בעת האחרונה, או החולה במחלות כגון יתר לחץ דם, מחלת לב או סוכרת, אנו מנוע מלשמש כתורם במידה ונמצא כמתאים.

הבעייתיות הגדולה ביותר בשתלי המעקפים (כלי הדם בהם משתמשים לביצוע המעקף), היא שגם הם עלולים להיסתם לאחר תקופת מה מהניתוח. הסיבות לכך אינן ידועות לחלוטין, אולם סביר כי אם היו קיימים גורמי סיכון להיווצרות טרשת עורקים במטופל שהביאה לניתוח מלכתחילה, גורמי סיכון אלה עדיין משפיעים על כלי הדם המושתל (עישון, סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ועוד). גורם נוסף אשר משפיע על משך חיי המעקפים הוא סוג כלי הדם שהושתל (קיים הבדל בין עורק לווריד, שכן עורק יכול לעמוד בלחצים גבוהים יותר).

כן. השיטה הנוספת הקיימת לניתוח הסרת משקפיים בלייזר נקראת שיטת ה- ASA (Advanced Surface Ablation), או- הסרת תאים שטחיים בצורה מתקדמת. בשיטה זו, מבוצע תיקון של החלק החיצוני של הקרנית, מבלי לבצע חיתוך או הסטה של הרקמה אחורנית. החיסרון של שיטה זו על פני שיטת הלאסיק הוא במשך ההחלמה הארוך יותר, בשל אי נוחות גדולה יותר בימים לאחר הניתוח. למרות זאת, שיטה זו נחשבת עדיין כבטוחה יותר ועם פחת סיבוכים ניתוחיים. קיימות טכניקות לייזר ניתוחיות נוספות כגון: PRK, EPI-K.

היתרונות הידועים בשיטה זו של הסרת משקפיים בלייזר הם בעיקר: משך הזמן הקצר עד להחלמה, חוסר הזדקקות לאמצעי עזר נוספים לשיפור הראייה (בטווח של שבועות עד מספר שנים), תוצאות מיידיות יחסית בשיפור הראייה וחוסר הצורך בחתך בקרנית, הממזער את הסיכון לזיהום או טראומה לרקמה. החיסרון המשמעותי ביותר של הניתוח נובע מכך, שהניתוח יוצר שינויים אשר אינם קבועים בקרנית העין, ובמרבית המקרים מדווח כי הפרעת הראייה שקדמה לניתוח חוזרת, תוך פרק זמן לא ארוך במיוחד (לרוב תוך כשלושה חודשים- שנתיים, ובמקרים מסוימים עד חמש שנים). חיסרון נוסף הוא חוסר היכולת של ניתוח זה לתקן הפרעת ראייה נפוצה ביותר מסוג קוצר ראייה, בשל הטכניקה בה משתמשים בקרני הלייזר.

משך תקופת ההחלמה לאחר ניתוחים אורטופדים, וניתוח החלפת מפרק שורש כף היד בפרט, הינה תלוית מרכיבים רבים אצל המנותח, כגון סוג הפגיעה לפני הניתוח, גילו, מידת הכאבים בהנעת המפרק ומידת התזוזה שהייתה במפרק לפני הניתוח. מרבית המטופלים מדווחים על שיפור משמעותי בתפקוד, ובחזרה לביצוע תנועות בטווח יחסית מלא, תוך מספר שבועות-חודשים מהניתוח.לא רצוי להשתמש ביד לביצוע פעולות אינטנסיביות מדי, או המצריכות הפעלת כוח רב, אולם בהחלט מומלץ להיעזר בטיפולים להנעת המפרק מוקדם ככל הניתן, בהתאם לרמת הכאב.

התשובה היא כן. במקרים מסוימים, כאשר ילד נולד עם אנטומיה שאינה מאפשרת הורדת אשך טמיר בניתוח יחיד, בשל בעיה באספקת הדם לאשך, יש צורך בביצוע שני ניתוחים עוקבים להשלמת המהלך. הסיבה נעוצה לרוב בכך, שאספקת הדם המגיעה אל האשך מאזור הכליה, אינה מתאפשרת בשל אורך קצר מדי של כלי הדם לאשך. בשל מיקומו הגבוה של האשך לא הייתה בעיה קודמת של אספקת דם לאשך, אולם בזמן הניתוח הראשון נראה כי אין אפשרות להוריד לחלוטין את האשך עד למיקומו התקין, ונאלצים להשאירו במיקום ביניים, עד לביצוע ניתוח חוזר להשבת תקינות זרימת הדם (ע"י ניתוק כלי הדם וחיבורו מחדש). במידה ולא ייעשה כך, מסתכנים בפגיעה בלתי הפיכה לאשך ולצינור הזרע, הניזונים מכלי דם זה.

יתכן. אובדן תחושה לאחר הניתוח הוא אפשרי, ואינו חולף לחלוטין עם הסרת הלחץ של הדיסק הפרוץ על שורש העצב. לעיתים במידה והיה אובדן תחושה ארוך ומשמעותי לפני הניתוח, הוא לאו דווקא יחלוף לחלוטין, ויישאר מעט אובדן תחושה באזורים מסוימים. לא ניתן לחזות מראש אצל מי תשתפר התחושה ואצל מי לא, אולם מרבית הסיכויים כי הניתוח כן יביא לשחרור העצב ולשיפור בסימפטומים.

לרוב לא. נטילת אנטיביוטיקה לפני טיפולי שיניים שמורה במקרים מסוימים ביותר, בהם ישנה דלקת חניכיים/ דלקת של השן, אשר מצריכה טיפול אנטיביוטי מקדים לטיפול ולאחריו. כמו כן, קיימות אוכלוסיות הנמצאות בסיכון לפתח זיהומים לאחר טיפולי שיניים, וגם למטופלים בקבוצות סיכון אלה תינתן אנטיביוטיקה מניעתית לפני הטיפול. מטרת הטיפול האנטיביוטי הוא למנוע זיהומים סיסטמיים בזרם הדם או במסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), בעיקר מטופלים מדוכאי חיסון, בעלי מומי לב מולדים, או בעלי מסתם לבבי תותב. דלקת במסתמי הלב הינו סיבוך נדיר יחסית של טיפולי שיניים וניתוחי פה בכלל. הסיבה נעוצה בכך שבפעולות מסוג זה ישנו ניקוי של השן מהרובד החיידקי, אשר נשטף ברובו לחלל הפה. מרבית החיידקים מנוטרלים במערכת העיכול אולם מיעוט עלול להיספג אל זרם הדם (שכן חלל הפה עתיר בכלי דם קטנים) ולגרום לזיהום.

באופן תקין, ניתן להתחיל לקיים יחסי מין מלאים לאחר כשלושה שבועות מביצוע הגרידה, זאת במידה ואין תופעות לוואי חריגות כגון המשך דימומים כבדים, התכווצויות וכו'. יש לציין, כי גרידה אינה מהווה רשת ביטחון מפני היריון עתידי גם לא בזמן המיידי לאחריה, וכי במידה ומקיימים יחסי מין ולא מעוניינים בהיריון יש להשתמש באופן סדיר באמצעי מניעה כרגיל. במידה ונשארו שאריות רקמה ברחם, וישנם עדיין דימומים חזקים בלתי פוסקים, עדיף שלא להתחיל מייד בקיום יחסי מין, אלא להמתין עד להפחתת הדימומים בהדרגה, או לפנות לרופא לצורך בדיקת אולטרא-סאונד של חלל הרחם.