שאלות ותשובות - עמוד 49

בבדיקות הדם שלך נראה כי את סובלת מאנמיה קלה. במקביל, רמת טסיות הדם ותאי הדם הלבנים מעט מוגברת. בשאלתך הזכרת שעברת ניתוח לאחרונה ואת מדממת מפצע הניתוח. הואיל ולא תיארת מהו הניתוח שעברת ומתי הוא בוצע, קשה להתייחס לנתונים הללו, שיכולים להיות בהחלט אופייניים למצב אחר- ניתוחי. כמו כן לא תיארת האם את סובלת מכאבים, חום וכדומה. לפי בדיקות הדם לא נראה שאת מדממת כמויות גדולות של דם המובילות לאנמיה המסכנת חיים ברגע זה, אולם לא ניתן לשלול שאכן מקור האנמיה הוא דימום איטי וקבוע מפצע הניתוח. אני ממליץ ללכת להיבדק אצל רופא המשפחה או אצל המנתח על מנת לבדוק נושא זה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

ראשית, אקדים ואומר שאין לי ניסיון בטיפול בספורטאים בחדרי כושר. לא ברור לי שהתופעה שמפריעה לך נובעת מגמישות יתר. ייתכן מאוד שהשינויים שחלו במסת הגוף ובמבנה הגוף גורמים לקשיים. אני ממליץ לגשת לאורתופד, ורצוי אחד המתמחה בספורט ולברר איתו את היכולת של הגוף שלך לעמוד בעומסים, והאם יש איסור להעמיס לאחר הפריקה של הכתף שתיארת. בהמשך יש מקום להגעה למכון פיזיותרפיה ע"מ לנסות לשפר את עבודת השרירים המייצבים של הכתף ואחרים. האם ניסית להשתמש בציוד הגנה למתעמלים מקצועיים בחדרי כושר? (תחבושות אלסטיות / גרביים אלסטיות / כפפות ...)? ההיגיון אומר שבכניסה לעבודה חצי מקצועית יש מקום לשלב באימון ציוד כזה שמטרתו לשפר ייצוב מפרקים נושאי משקל. האם העבודה בחדר הכושר הינה בהשגחה ועם תוכנית אימון מסודרת? אני מניח שיש שם מדריך מנוסה שיוכל לנסות לתת מענה. בהחלט מדאיג אותי התיאור שלך של פריקת כתף. כתף שפורקת מעידה על חולשה של מערך הייצוב שחלקו פסיבי וחלקו אקטיבי, ויש מקום להיזהר ולא להעמיס בצורה שגרמה לפריקה. לסיכום - גש לאורתופד ובהמשך למכון פיזיותרפיה . רצוי עם ניסיון בטיפול בספורטאים. הימנע מעומסים ותנוחות שגרמו לפריקה. נסה להיעזר בציוד מקצועי הנותן תמיכה. רפואה שלמה ירון טילינגר, פיזיותרפיסט מוסמך מכבי שירותי בריאות קרא עוד

רמה גבוהה של אשלגן בדם אינה התוויית נגד למתן ביספוספונאטים. בחולים עם הפרעה קלה בתפקוד הכלייתי - יש להשתמש בביספוספונאטים בזהירות, לא לעבור את המינון המומלץ ולתת את העירוי באיטיות. בחולים עם הפרעה משמעותית יותר בתפקוד הכלייתי (רמת קראטינין מעל 3) וגרורות בעצמות - לא מומלץ להשתמש בביספוספונאטים מחשש להידרדרות נוספת במצב הכלייתי. אם הרמה הגבוהה של האשלגן בדמו של אביך נובעת מאי ספיקת כליות - הרי זו הסיבה שבעטיה נמנעים הרופאים ממתן ביספוספונאטים. קיימות מספר דרכים לטפל בהיפרקלמיה (רמת אשלגן גבוהה בדם) - אך לשם כך יהיה עליך להיוועץ עם הרופא של אביך. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

תוכלי לקרוא על מחלת הנוך-שונליין בפורטל אינפומד בקישור הבא: http://www.infomed.co.il/questions/q_110205_2.htm קרא עוד

BPH - Benign Prostatic Hyperplasia, היא הגדלה שפירה (כלומר לא ממאירה) של בלוטת הערמונית. זו בעיה שכיחה בקרב גברים מבוגרים, שכיחותה עולה מעל גיל 50. הסימפטומים הם: עליה בתדירות מתן שתן, צורך לתת שתן בלילה, דחיפות במתן שתן וזרם שתן חלש. כפי שציינתי, זהו מצב שפיר, ולפי הידוע כיום אינו מהווה גורם סיכון לסרטן הערמונית. הטיפול הוא תרופתי או ניתוחי. כעיקרון, גברים עם סימפטומים בדרגה בינונית עד קשה, עם דלקות חוזרות בדרכי השתן, דם בשתן, אבנים בשלפוחית השתן, אי- ספיקת כליות או אצירת שתן הם מועמדים לטיפול ניתוחי. קרא עוד

אכן נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה שנקראת אנורקסיה נרבוזה. הבעיה במצבים אלה שהם כמו מדרון חלקלק שקשה לטפס ממנו החוצה. זה רעיון מצויין לפנות לעזרה מקצועית, שכן גם אם יש לעיתים תחושה של שליטה במצב, זה לא קל להיחלץ ממנו לבד. תוכלי לקרוא על אנורקסיה ולקבל מידע על מרכזי טיפול במחלה בקישורים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_121205_7.htm קרא עוד

אין בדיקה אחת ויחידה היכולה לאבחן את מחלת הסרקואידוזיס. בדרך כלל יש צורך בקליניקה מתאימה (סימפטומים וסימנים בבדיקה גופנית), בדיקות הדמיה תואמות (כגון CT) והיסטולוגיה - כלומר בדיקה מיקרוסקופית של ביופסיה מרקמה הנגועה במחלה. למרות זאת לא תמיד יש צורך בביופסיה על מנת לעשות אבחנה. ישבם 5 דרגות של ממצאים רנטגנים של סרקואידוזיס: שלב I - הגדלת בלוטות לימפה באזור שערי הריאות ללא תסנינים ריאתיים. שלב II - הגדלת בלוטות לימפה באזור שערי הריאות בליווי תסנינים ריאתיים. שלב III - תסנינים ריאתיים ללא הגדלת בלוטות לימפה. שלב IV - עדות לפיברוזיס (כלומר הצטלקויות) בריאה. שלב O - ללא ממצאים בבית החזה כלל. יכולת האיבחון של ממצאי הדמיה וקליניקה תואמים (ללא ביופסיה) היא 98% בשלב I קרא עוד

התרופה Excedrin Migraine הנמכרת בארה"ב מכילה 250 מ"ג של פאראצטאמול (אקמול), 250 מ"ג של אספירין ו 65 מ"ג קפאין. התרופות הללו מותרות בהנקה, אולם כמות של מעל 300 מ"ג קפאין ביממה תשפיע קרוב לוודאי על התינוק ותגרום לו להיות עצבני, רועד וחסר שינה. לשם השוואה, בכוס קפה נמס יש בין 50 ל 190 מ"ג קפאין. אם יש מיגרנות תכופות, יש לשקול טיפולים אחרים. אנא קראי עוד כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_092804_3.htm והתייעצי עם נוירולוג. קרא עוד

התרופה אנלדקס או בשמה הגנרי אנאלאפריל - Enalapril היא תרופה מרחיבת כלי דם ממשפחת מעכבי ACE , הניתנת להורדת לחץ דם או לאי ספיקת לב. תוכל לקרוא על התרופה בפורטל אינפומד בקישור: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=37 קרא עוד

Myasthenia gravis היא מחלה אוטואימונית בה נוגדנים עצמיים תוקפים את אזור ההתחברות של עצב לשריר, ואז ההעברה העצבית לשרירים נפגעת. המחלה שכיחה יותר בנשים צעירות. היא אינה תורשתית או מדבקת. התסמינים כוללים עייפות וחולשת שרירים המתקדמת במשך היום, הפרעות בתנועות עיניים, צניחת עפעפיים, ראיה כפולה, קושי בבליעה ובדיבור. המאפיין העיקרי הוא החמרה בזמן עייפות ושיפור לאחר מנוחה. לרוב החולשה מוגבלת לשרירים הרצוניים של השלד, הפנים וגלגל העין, אך ייתכנו אפיזודות של החמרה - " משבר מיאסתני " - בהם יש מעורבות של שרירי נשימה עם קושי בנשימה המצריך חיבור למכשיר הנשמה. משברים אלה עשויים להופיע על רקע מחלה זיהומית, חום, תגובה לתרופות או לחץ נפשי חמור. חולים מסוימים מפתחים תימומות, שהם גידולים בבלוטת התימוס אשר בבית החזה. לרוב הגידולים הללו שפירים אך לעיתים לא, לכן בחשד למיאסתניה יש לבצע CT חזה בשאלה של תימומה. האבחנה נעשית בבדיקת דם לנוגדנים עצמיים, בבדיקת EMG וע"י מבחן בשם טנסילון. בבדיקה זו מוזרק חומר בשם טנסילון אשר משפר את חולשת השרירים בחולי מיאסתניה. הטיפול כולל תרופה בשם נאוסטיגמין המשפיעה על איזור המעבר עצב - שריר ומשפרת את ההולכה, וכן תרופות מדכאות חיסון דוגמת סטרואידים, ציקלוספורין ואימוראן, תהליך בשם פלזמפרזיס בו הפלזמה (נסיוב הדם) מנוקה מהנוגדנים העצמיים, וכן זריקות של חומר בשם IVIG. בנוסף, כריתת התימוס מפחיתה את התסמינים ב- כ 70% מהחולים. רוב החולים משתפרים וחיים חיים נורמליים לגמרי, ורק באחדים יהיו משברים מיאסתנים והפרעה משמעותית לאורח החיים. לקריאה נוספת: http://www.ninds.nih.gov/disorders/myasthenia_gravis/detail_myasthenia_gravis.htm קרא עוד