פורום פסיכוגריאטריה - עמוד 5

שלום, אני בת 72, יחסית בריאה ועדיין עובדת. יש לי שתי בעיות / שאלות: 1. הפסקתי לגמרי לקחת כדורי שינה, לוקחת חצי כדור מירו (כלומר 15 מ"ג) לפני השינה, בהמלצת פסיכיאטר - אני לא נרדמת.... זה לא כל לילה, אבל לעתים מאד קרובות אני מסתובבת מצד לצד, או קמה וקוראת עד 4 לפנות בוקר. האם כדאי להגדיל את מינון המירו (אני כמובן לא רוצה בשום פנים ואופן לחזור לכדורי שינה)? 2. אין לי חשק ואנרגיה לכלום.... אם לא היו לי מדי פעם מחויבויות - הייתי נשארת במיטה ימים או שבועות, קוראת וגולשת. אני כל פעם מתכננת לצאת, לעשות הליכות וכו' - לצערי כל זה נותר בגדר תכנון. אני מאד רוצה לחזור לאנרגיות של פעם. תודה!!

בהתוויה כתוב שמיועד לטיפול קצר ואח"כ מאבד השפעה. לא מבינים אם כך מדוע הוא נרשם לה כתרופה קבועה. חושדים בתופעות לואי: הרפיית שרירים וצניחה בעת ניסיון לעמידה, קשיי דיבור. 1. האם מלבד הסיכונים הוא עוזר לשינה גם בטווח הארוך? אם כן, להרדמות או לרציפות השינה עד לבוקר? 2. אותה שאלה לכל המרגיעים מאותה משפחה אם בכלל יש טעם להחליף. 3. מה יקרה לשינה בלילה אם תפסיק בהדרגה (היא ישנה הרבה גם ביום)? הכוונה לשייף מעט מהכדור לאורך תקופה (באיזה אורך זמן?) עד לרבע כדור ורק אז להפסיק.

שלום רב, רקע קצר עלי, עובד במשרה מלאה, סטודנט לתואר בהנדסה, עם בת זוג 3 שנים, מתאמן שיגרת חיים נורמאלית לחלוטין ללא הרגשות של דיכאון/מצב רוח ירוד. בדרך כלל עם הרגשה טובה. במשך 7 שנים (מאמצע גיל הנעורים) יש לי כל כמה חודשים מצב שאני שוקע לבועה של עצמי סוג של "דאון" למשך בדיוק שבוע. לפני הכניסה ל"דאון" יש לי חשק למתוק, בעת הכניסה לדאון מרגיש חולשה, עייפות, ערפול בעקבות החולשה, העייפות והערפול נוצרת הרגשה של לא מחובר למציאות. במהלך ההרגשה של הדאון יש לי הרגשה כבדה של חולשה עם רצון ויכולות של לישון מעל 14 שעות במשך כמה ימים. ורצון למתוק. במהלך ההרגשת דאון מרגיש לא מחובר למציאות - כלומר דברים חדשים שקורים לי באותו הרגע ירגישו לי לא אמיתיים ושאולי אני הוזה ( דוגמה, דווקא בהרגשה של הדאון פתאום משפצים את החניה של הבית שלי שזה לא קרה 20 שנה זה גורם לי לחשוב שאולי זה לא באמת קורה). עם השנים למדתי שהכל קורה, ובעקבות ההרגשה של חוסר חיבור למציאות באותם הימים שאני בהרגשה של הדאון אני משתדל לא לצאת מהמיטה/ מהמקום נוחות שלי. בנוסף ההרגשה של לא מחובר למציאות באה לידי ביטוי שאולי אני לא רואה ב100 אחוז טוב באותו מצב בשל הרגשה של ערפול. עוד סימפטום שקורה באותו השבוע הוא חלומות מרובים עם הרגשה של כאילו אמיתי - מה שבדרך כלל לא קורה. הייתי אצל פסיכוליגים, פסיכאטרים, נורולוגים, אורולוגים, 2 רופאי משפחה וכולם שללו הכל ואף אחד לא הצליח להביא לי אבחנה של מה יש לי. אשמח לעזרה.

שלום, אבי, 74, אובחן כסובל מדיכאון והתקפי חרדה. כתוצאה מתקופת הקורונה הסתגר בבית וממעט לצאת. נפל בבית כבר מספר פעמים. ברקע סכרת וגם מניה דיפרסיה בהן אובחן לפני שנים.לוקח בונדורמין לשינה ולוריבאן כדי להרגע. לעיתים קרובות מלווה באלכוהול. קיבל מרשם מרופא פסיכוגריאטר לסרקוואל 25 מג פעם ביום וכן קלונקס פעם ביום. ביקש לראות פסיכוגריאטר נוסף. הפ"ג השני אמר לבטל את הלוריבאן, קלונקס והבונדרומין ולעבור לציפרלקס ואלטרולט. מה כדאי לעשות? להמשיך עם הטיפול שהפ"ג הראשון נתן או השני? תודה

בהמשך לפנייתי משבוע שעבר-אימי בת 85.לוקחת לוסטרל בהמלצת פסיכוגריאטרית וכדי להירדם-צורכת קלמנרווין.האם יש התנגשות בין שני הכדורים האלה?

שלום.אבי במצב נפשי לא טוב.מחפש לו פסיכוגריאטר.קראתי שישנם פסיכוגריאטרים שמגיעים מהתמחות פנימית /גריאטריה ויש שמגיעים מפסיכיאטריה.מתן מירשם לכדור יכול להינתן ע"י פסיכוגריאטר משני הסוגים או שדרוש רק מי שהגיע מפסיכיאטריה?

שלום, אמא שלי בת 88 סובלת מעייפות קשה וחוסר אנרגיה ומבלה זמן רב בשכיבה ללא יציאה מהבית. בבדיקות דם מצאו ברזל-40, פריטין-11.7 והמוגלובין 13.9. ה-B12 בנורמה. 1. האם בקבלת עירוי פניג'קט יכול לעזור במקרה זה? (קבלה עירוי לפני 2.5 שנים) 2. האם יש דרך כלשהי לתת לה Boost לסיוע במעט כוח? 3. חשוב לציין כי היא לא ישנה טובה למרות שהיא לוקחת כדור שינה מסוג סטילנוקס 10 מ"ג (ניסו בונדורמין שלא השפי כלל)

בעלי סובל מדיכאון מז'ורי וחרדה . התחיל ליפני שבוע טיפול חדש ב150XR ויפאקס ולודיומיל 50 מג קלונקס 0.50 ×2 סובל מנגודי שינה לוקח על דעת עצמו בונדורמין לפחות שלוש ללילה. האם הבונדורמין לא עושה ריאקציה נוגדת לתרופות האחרות. אודה מאד לתשובתכם

שלום רב, לא מצליחה להגיע לפורום פסיכיאטרים, לא לגיל השלישי.. חברה, מטפלת משפחתית בחסד, אך "סנדלר הולך יחף", על מסמרים.. בעקבות מס' בעיות משפחתיות, ספונה בביתה, חרדה, בדיכאון, לצד בנה בן ה 30 +, שאף הוא באותו מצב, למעלה משנה.. לעניות דעתי, היא תצא ממצב זה, במידה ובנה יאושפז בכפייה או יועבר/יעבור, להוסטל, לפגועי נפש. הוא מסרב לקבל טיפול. במצב זה, של סירוב לקבל טיפול, האם אין מה לעשות??..

שלום ד"ר בר ותודה רבה מראש! אבי בן 70, לקראת היציאה לפנסיה התחילו חרדות ובעיקר דיכאון עד כדי ירידה בתיאבון ובמשקל וסירוב לצאת מהבית. רופא משפחה רשם ציפרלקס שלא עזר. לאחר כמה חודשים פנה לפסיכוגריאטר, לאחר דירבון מסיבי מצידנו, הותחל מירו 30 מ"ג שהשפיע לטובה על השינה וכעבור זמן קצר גם מאד על התיאבון ומעט על מצב הרוח. עברו כ-4 חודשים והוא עדיין מאד מדוכא, לא מעוניין להיפגש או לעסוק בתחביבים או ללכת לטיפול בשיחות. הפסיכוגריאטר לא אמר לחזור אליו לביקורת. האם רופא משפחה יכול לבחון צורך בהעלאת מינון או טיפול אחר/ נוסף או שזה מבוצע רק מול הפסיכו'? כל עצה או דגש אחר גם יתקבל בברכה. המון תודה