פורום חרדה דנטלית - עמוד 8

רגשתי משהו מוזר בפה, הלכתי למראה וראיתי שהחיך למעלה מצד ימין מתקלף. אני יכולה להזיז את ה"עור" עם הלשון ולהחזיר אותו למקום. העור הזה מחובר בסוף הפה ואני מפחדת לתלוש לגמרי. זה מאוד שורף. האם אפשר לתלוש? בחיים זה לא קרה לי

איזה פתרונות יש לשן שנשברה לפני הרבה שיניים ומפריע לי האסתטיקה שלה ורוצה לתקן במיוחד שאני שוחקת ופוחדת שאזיק לה עוד וגם רוצה שהשן תראה נורמלית ולא הבדל בגובה לעומת האחרות?

דלקת בשן עם אבצס שהתפתח זה דבר מדבק? כשאני מנשקת את הבת שלי, תינוקת, זה יכול לגרום לה נזק?

שלום יש לי פחד גדול מהזריקה שלפני טיפול שיניים ולכן אני לא הולכת לטפל כבר כמה שנים. אין לי פחד מהטיפול עצמו. הפחד ממחטים הוא לא רק בטיפול שיניים. האם גז צחוק או היפנוזה יכולים להוות תחליף לזריקה? האם יש לזה פיתרון בכלל? זקוקה לפיתרון

עשו לי מדידות ראשונות ל2 כתרים מהקורה עכשיו ומה עושים ובודקים בתור הבא אחרי שיחזרו מהמעבדה?

שלום הנני שוחקת שיניים עד היום היום התקפים של הרגישות בעקבות זאת משתמשת יותר במשחת שיניים וזה עזר עכשיו מהחודש האחרון הרגישות והשחיקה עלו בהתחלה חשבתי שזו שן מסויימת שיותר כאבה ששם עשיתי נזק יותר אבל הכל בסדר ופתאום בימים האחרונים כואב כל פעם שן אחרת השאלה היא האם יכול להיות כאבים חזקים מאוד עקב רגישות גדולה ובעקבות השחיקה מאבדת ככה יותר חומר שן , האם אם יעשו תיקונים לשיניים שכבר שבורות + רווחים שאם כבר יש יעשו זה יקטין את הרגישות שחשה והאם לאחר מכן הפתרון יהיה רק סד וכמה קשה אם זה הפתרון היחיד להתרגל אליו?

היי רציתי לשאול שתי שאלות: 1. רק כשיש רוח בחוץ ונכנס לי משב לפה כואב לי באחת השיניים למטה. עד לפני חודשיים כשביקרתי אצל הרופא לא היו לי חורים בשן או בעיה אחרת. למה זה קורה? 2. שן 27 עתידה לעבור טיפול שורש ושמתי לב לשני דברים: נהיה לי כתם לבן בחניכיים שמעל השן. זה לא מורסה והוא לא כואב. מה זה? והדבר השני, יש לי שן בינה שגדלה בתוך החניכיים והכיוון שלה הוא לכיוון שן 27.. היא נושקת לה. לא רואים את השן בינה בפה בכלל. ושלשום שמתי לב שלאורך הדופן של שן 27 שצמודה לבינה יש לי משהו אפור ושחור כזה.. ובולט! (וזה לא אוכל..) ניסיתי לגרד אותו ויוצא לי משו לא ברור... אני מרגישה שהשן גם קטנה לי ונכנסת לי לחניכיים.. ניסיתי כמה שיותר לתאר אתה מה שקורה שם. מה האפור הזה יכול להיות?

שלום רב, מדובר בשאלה לא רפואית. מגיל קטן היה לי חלום ללמוד רפואת שיניים עד שבגיל העשרה פיתחתי חרדה שנמשכה הרבה שנים מביקור במרפאת שיניים ולא משנה מה מטרת הביקור ובחרתי תחום לימודים ריאלי אחר. בגיל 26 התחלתי טיפולים מקיפים בשיניים ולאט לאט התגברתי על החרדה. אני כבר שנה וחצי בטיפולים ואני יכולה להגיד שאני "ניצולת דנטפוביה קיצונית". אני ממש אוהבת את התחום. ובעבודה העכשווית אני מרגישה לא מחוברת ושאני חייבת לעשות הסבה. הבעיה היחידה שעומדת מולי מללכת ללמוד את המקצוע זה האומץ שנדרש מהרופאים. אני בנאדם מאוד רגיש שמאוד לוקח ללב כל דבר. איך מגיעים למצב שאפשר להזריק זריקות לאנשים? שאפשר לעקור שיניים? לעשות שתלים? וכו' וכו' וכו'. זה מולד..? וזה בידיעה שזה לא הכי נעים למטופלים. בחרתי לכתוב כאן כי לפי התמונה (יכול להיות שהיא מטעה..) אתה נראה רופא עדין ורגיש. גם ריפרפתי בתשובות שאתה עונה פה, ממש בסבלנות. זה הדבר היחיד שעוצר אותי! אני חוששת שבפרקטיקה יבוא אליי פציינט חרד (וחוויתי את זה על עצמי) ואני ירחם עליו, יוותר לו, יעגל פינות וזה יפגע בו. לא יודעת איך להעביר את ההרגשות שלי.. איך מפרידים את הרגש מהמקצוע? אני מאמינה שזה יכול לבוא עם הזמן. אבל מה עושים בתחילת הדרך?

לפני כמה זמן היו לי כאבים קלים בשן טוחנת למעלה ועבר לי. עכשיו מרגישה שם דופק לפעמים כבר כמה ימים. כולם אומרים לי שזה אומר שזה טיפול שורש. זה נכון? אם כן אז מה הקשר?

האם חרדה דנטלית זו בעיה נפשית? איך יכול להיות שיש אנשים שהולכים בכיף לרופאי שיניים ואני לא ישנה חודש לפני? ולא זכורה לי טראומת ילדות כמו שכתוב במאמרים שונים.