שאלות ותשובות - עמוד 37

תיאורך לגבי האשך השמאלי מתאים למצב אחרי ניתוח כזה. אני מניחה שתעבור בקרוב בדיקה נוספת על ידי המנתח לצורך ביקורת. כרגע נראה שאין סיבה לדאגה. לגבי האשך הימני, כשהווריקוצלה בדרגה קלה עד בינונית, בדרך כלל אין צורך לנתח. עם זאת, חשוב מאוד להיות במעקב ולבדוק את המצב מפעם לפעם. אני ממליצה להסב את תשומת ליבו של הרופא שיבדוק אותך בביקורת, גם לאשך הימני. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

אני מאמינה שיפנו את אימך לביצוע בדיקת CT על מנת לראות טוב יותר את הממצא בכבד. אם יעלה חשד אולי אף יעשו ביופסיה. זו יכולה להיות גרורה, אך מובן שזה יכול להיות גם ממצא שפיר. המשיכו את הבירור. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

תגובה אלרגית ליוד יכולה להתבטא בצורות שונות ובדרגות חריפות שונות, ולכן קשה לי לדעת אם מה שאת מתארת קשור ישירות לבדיקה שעברת. גם אם מדובר ברגישות, זו ברגישות קלה ביותר אם היא עברה בעזרת כדור אחד. בכל מקרה, אם עברת CT בטן עם חומר ניגוד, סביר להניח שהשתמשו ביוד, ואם התסמינים החלו באותו הזמן או שעות ספורות לאחר מכן, יש להניח שאת רגישה ליוד. מוזר שהאחות דיברה איתך על כך ולא הרופא. בכל מקרה, בבדיקות הבאות שלך, חובה עליך למסור את פרטי האירוע לרופא המטפל ולרדיולוג אשר יבצע את בדיקת ה-CT. במצבים מעין אלה ישנה הכנה מיוחדת, כמה שעות לפני הבדיקה, המונעת את תופעות הלוואי הקשות היכולות להופיע כתוצאה מרגישות כזאת. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

אפתות הם פצעים קטנים וכואבים בחלל הפה שיכולים להיגרם ממגוון סיבות, כמו זיהומים בנגיפים שונים כגון נגיף ההרפס ונגיפים ממשפחת נגיפי אנטרו, חוסר בברזל או בוויטמינים, מחלות מעי, ובילדים יש מחלה נדירה יחסית המאופיינת בהופעת אפתות, חום, דלקת בגרון ונפיחות בלוטות לימפה בצוואר. יש מחלות מסוימות בהן האפתות מלוות בחום ויש כאלו שלא. מצד שני, מחלות חום רבות גורמות להתפרצות הרפס ואז מופיעות אפתות. כך, שלעיתים אותו גורם, כמו למשל וירוס או דלקת שהביא להיווצרות האפתות, גורם גם לחום, ולעיתים מחלת החום היא שהביאה להתפרצות האפתות. הטיפול באפתות תלוי בגורם להן, אך בדרך כלל ניתן להרגיע את המקום באמצעות מגוון משחות או נוזלים להרדמה מקומית. יש להיוועץ ברופא הילדים. בברכה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות קרא עוד

השיניים הראשונות בוקעות בגיל חצי שנה. איחור בבקיעת השיניים אינו נדיר. פנו לרופא השיניים שלכם לצורך בדיקה. בברכה, ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים קרא עוד

אין מגבלות ספציפיות לגבי פגועי ראש. תוכל להתחיל בחקר הנושא באתר www.ida.org.il ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים קרא עוד

אכן, הצללה פנאומונית משמעותה בד"כ דלקת ריאות, אם כי ישנה אבחנה מבדלת רחבה (כלומר סיבות רבות לתמונה הזו בצילום חזה). אם התמונה הקלינית (הסימפטומים) שלך מתאימה לדלקת ריאות (חום, צמרמורת, שיעול), אזי יחד עם צילום החזה, בוצעה האבחנה של דלקת ריאות. הטיפול בדלקת ריאות באדם מן הקהילה (לא במאושפז בבית חולים) יכול להיות באנטיביוטיקה אחת או בשתי אנטיביוטיקות בהתאם לגיל החולה, חומרת המחלה והחיידקים החשודים כגורמים לזיהום הריאתי. כיום נהוג לתת שתי אנטיביוטיקות על מנת לכסות את כל החיידקים העלולים לגרום לדלקת ריאות. הטיפול המקובל הוא בן 10-14 ימים בד"כ. הריפוי של דלקת ריאות בד"כ נמשך מספר ימים (שוב זה אינדיבידואלי למטופל). בד"כ לאחר 10 ימים האדם חש בטוב. מאידך הריפוי של רקמת הריאה לוקח זמן רב יותר, ומומלץ לחזור על צילום חזה לביקורת לאחר 5 שבועות, לוודא חלוף הזיהום. קרא עוד

כן. כאבים כאלה יכולים להיות כתוצאה משן בינה מזוהמת. האנטיביוטיקה משפיעה בדר"כ תוך 24-48 שעות. במידה ואין שיפור או שישנם קשיי בליעה, יש לפנות בדחיפות לרופא מטפל או לחדר מיון. ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים קרא עוד

טחורים הינם ורידים מורחבים בדופן פי הטבעת, הבולטים לתוך חלל פי הטבעת ואף מחוצה לו. מחלקים את הטחורים לשני סוגים - טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים. הטחורים הפנימיים אינם כואבים ונוטים לדמם. במקרים קשים הם יכולים להתרחב במידה רבה עד בליטתם אל מחוץ לפי הטבעת. הטחורים החיצוניים הם התרחבויות ורידיות בפתח פי הטבעת והם נוטים לכאוב מאד, אך לא לדמם. הטיפול בטחורים מחולק לטיפול שמרני- תרופתי וטיפול ניתוחי. הטיפול השמרני כולל שינוי תזונתי (תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ומים) ואמבטיות ישיבה. מבחינה תרופתית ניתן לטפל במשלשלים ובקרמים מקומיים המאלחשים את האזור ומצרים מעט את כלי הדם. הטיפול הניתוחי כולל אפשרויות רבות, כדלקמן: 1. סקלרותרפיה - הזרקת חומרים המובילים להצטלקות של הטחור. את החומר מזריקים לבסיסו של כל טחור. טיפול זה יעיל בשלבים מוקדמים של המחלה. 2. קשירה - קשירת כל טחור בבסיסו באמצעות גומיות. בקשירת גומיות זו נפגעת אספקת הדם לטחור והטחור נמק ונושר תוך 7-10 ימים. הסיבוכים בשיטה זו כוללים כאבים, נפילת הגומיות, דימום, עצירת שתן וזיהומים. היתרון שבשיטה זו שאין צורך בהרדמה או באשפוז. 3. שימוש באנרגיית חום ממוקד (פוטוקואגולציה) או בהקפאת הטחור (Cryosurgery). 4. הרחבת פי הטבעת - בהרדמה כללית מבוצעת הרחבה מדורגת (באופן הדרגתי) של פי הטבעת. התיאוריה שעומדת מאחורי שיטה זו היא שהיצרות פי הטבעת היא שמובילה להפרעה בניקוז הוורידי ועקב כך להתרחבות הוורידים והיווצרות טחורים. 5. כריתת טחורים בשיטה פתוחה - בניתוח בהרדמה כללית, חושפים כל טחור כורתים אותו ומשאירים את הרירית מעליו פתוחה, על מנת שתחלים באופן עצמוני. ההחלמה נמשכת מספר שבועות. שיטה זו כמעט ולא מבוצעת כיום בשל נטיה לזיהומים ומשך החלמה ארוך. 6. כריתת טחורים בשיטה סגורה - בהרדמה כללית, חושפים כל טחור כורתים אותו ותופרים את הרירית מעליו. 7. כריתת טחורים היקפית - בהרדמה כללית, באמצעות מכשיר מיוחד מבוצעת כריתה היקפית של כל הטחורים בהיקף פי הטבעת. המכשיר כורת את הטחורים ובאותה פעולה תופר את הרירית בבסיסם ע"י סיכות. זו השיטה המקובלת כיום. בכל השיטות הכירורגיות קיימים סיבוכים מוקדמים ומאוחרים. הסיבוכים המיידיים הינם סיבוכי ההרדמה, דימום, זיהומים והתנקבות החלחולת. כמו כן עצירת שתן הינה סיבוך שכיח. הסיבוכים המאוחרים הינם דימומים חוזרים עקב חזרת הטחורים (ב- 10-20% מהמנותחים) והיצרות של פי הטבעת. סיבוך מאוחר נוסף הוא אי שליטה בסוגרים במידה קלה המדווחת ב- 1-2% מהמקרים. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

כדאי לפנות שוב טלפונית לרופא הפסיכיאטר שבדק אותו ולהקדים את הפגישה להערכה מחדש של אובדנות, אם נראה לך שהמצב מאוד קשה וחד כרגע, וגם כדי לספר לו את מה שהחסרת ממנו בשיחה הראשונה. לגבי הטיפול התרופתי - בד"כ כדורי רסיטל מתחילים להשפיע רק לאחר חודש, כאשר קודם כל משתפרים התסמינים הגופניים של הדיכאון - כלומר ישנים, אוכלים ומתפקדים טוב יותר, אולם השינוי במצב הרוח איטי יותר- לכן יש גם תקופה קצרה בתחילת הטיפול שהסיכון לאובדנות מוגבר. לגבי אשפוז - סביר שהרופא יוכל להמליץ על מסגרת טיפולית מתאימה, בין אם זה להמשיך להיות במעקב שלו בקהילה, ובין אם במסגרות אחרות. אשפוז כפוי אינו משהו שנעשה באופן שגרתי. לכל היותר, אם הרופא יתרשם מאובדנות יוצע לו אשפוז קרוב לוודאי. קרא עוד