שאלות ותשובות - עמוד 86

האם יש הסבר להטלת שתן בתדירות גבוהה בעיקר בלילה ובכמות גדולה? התדירות נעה בין חצי שעה לשעה. אני לוקח תרופות: Cadex 2mg ,Simovil 20mg ולאחרונה Glucomin 850 mg. יש לי הרבה עצבים ברגליים ואני לא ישן כמו שצריך. בדיקת זרימת דם ברגליים בסדר. בשאלתך אתה מעלה בעיה שכיחה וחשובה. הטלת שתן בתדירות גבוהה יכולה להיות כתוצאה משתי קבוצות גדולות של סיבות. האחת – הטלת שתן מוגברת בשל כמות שתן מוגברת, והשניה - הטלת שתן בתדירות גבוהה בשל גירוי של שלפוחית השתן ותחושת מלאות גם בכמויות שתן קטנות. עלייה בתדירות מתן שתן בשל כמות שתן מוגברת: הסיבה השכיחה ביותר לעלייה בכמות השתן הנוצרת ובכך להשתנת יתר היא שתייה מרובה. הכליות המייצרות את השתן דואגות לסלק את עודף המים שבגופנו, כך ששתיית מים מרובה מובילה להטלת שתן מרובה. מאזן הנוזלים בגוף תלוי ביחס בין כמות השתיה שלנו לבין כמות אובדן הנוזלים (בהזעה למשל), כך שאדם שאינו מבצע פעילות גופנית מאומצת ואינו מזיע רבות, השותה מעל ליטר וחצי מים ביום, ישתין כמות שתן גדולה יותר. כמובן שאין זה מצב פתולוגי (לא תקין), אלא מצב של תפקוד כליות נורמלי. סיבות פתולוגיות רבות קיימות לייצור שתן מוגבר על ידי הכליות והן: סוכרת לא מאוזנת, טיפול במשתנים, אי ספיקת לב ומחלות הורמונליות ומחלות כליה שונות. 1. בסוכרת שאינה מאוזנת כמות הסוכר בשתן מוגברת, הדבר מוביל לספיחה של מים לשתן ועלייה בכמותו. במצבים קיצוניים של רמת סוכר מוגברת, הדבר עלול להוביל להתייבשות ופגיעה קשה במאזן המלחים בגוף, דבר המהווה מצב מסכן חיים. 2. במקרה של טיפול במשתנים - ברוב המקרים טיפול זה ניתן לחולים ביתר לחץ דם או בחולי אי ספיקת לב. הסיבה לכך היא שבחולים אלה קיים עודף יחסי של מים בזרם הדם בשל בעיה בתפקוד הלב. הפעלת יתר של הכליות וייצור כמות שתן גדולה יותר תוביל להפחתה בכמות הנוזלים בזרם הדם ולהורדת לחץ הדם והקלה על תפקוד הלב. תרופות משתנות (פוסיד, דיזותיאזיד, אלדקטון וכד') גורמות לכליות להפריש יותר מים, ובכל מעלות את כמות השתן. 3. בחולי אי ספיקת לב, גם שאינם נוטלים משתנים, ידועה התופעה של מתן שתן בלילה (נוקטוריה). הסיבה לכך היא ככל הנראה העובדה שבמהלך היום, בשל עמידה וישיבה, מים מצטברים ברגליים (בשל כוח הכובד ותפקוד לקוי של הלב). לאחר מכן, כששוכבים, המים המצטברים ברגליים (בצורת בצקת) חוזרים לזרם הדם ומופרשים דרך הכליות בשתן. אנשים אלה מטילים שתן רב בלילה ומגלים שהנפיחות ברגליים פוחתת בבוקר כשהם קמים משנתם. לסיכום, כאשר מדובר בשתייה מרובה, סוכרת או טיפול במשתנים, כמות השתן היומית עולה ולכן תדירות הטלת השתן עולה. הטיפול בכך הוא בהתאם לסיבה. אדם השותה הרבה, יפחית בכמות המים ששותה ביום. אדם סוכרתי, יאזן את הסוכרת על ידי טיפול בדיאטה ותרופות. במקרה של נטילת משתנים, האפשרות היחידה היא נטילת התרופה בבוקר ובצהריים, על מנת להפחית את מתן השתן בלילה. בחולי אי ספיקת לב יש צורך בטיפול תרופתי מתאים לשיפור תפקוד הלב. מקרים של מחלות כליה או מחלות הורמונליות מצריכים בדיקות נוספות ובירור יותר ממושך. עלייה בתדירות מתן השתן בשל גירוי של שלפוחית השתן: קבוצת סיבות אלו אינה נובעת מכמות שתן גדולה הנוצרת על ידי הכליות אלא מגירוי מוגבר של שלפוחית השתן. תחושת הצורך להטיל שתן נובעת מהימתחותה של שלפוחית השתן. כאשר שלפוחית השתן מתמלאת בשתן (הנוצר כאמור על ידי הכליות), דופן השלפוחית נמתח ומוביל להעברת מסר עצבי המפורש על ידי המוח כצורך להתרוקן. לכן כל גירוי של השלפוחית יוביל לתחושה זו. סיבות רבות מובילות לגירוי זה, כגון קור, דלקת בדרכי השתן, פרוסטטה מוגדלת, תסמונת השלפוחית הרגיזה ועוד. 1. במצבי קור שלפוחית השתן מעט יותר רגישה ומתכווצת במצבים בהם כמות השתן בתוכה קטנה, והדבר מוביל למתן שתן בתדירות גבוהה ובכמויות קטנות. 2. דלקת בדרכי השתן הינה הסיבה השכיחה ביותר לתכיפות במתן שתן בגברים ובנשים צעירות. הדלקת הזיהומית (חיידקים בשלפוחית השתן) מגרה את השלפוחית ומובילה לתחושת מלאות גם כאשר כמות השתן קטנה. בד"כ הדבר מלווה גם בצריבה במתן שתן ולעיתים גם בחום והקאות. הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי מתאים. 3. פרוסטטה מוגדלת היא סיבה שכיחה לתכיפות במתן שתן בגברים מבוגרים, הואיל ומדובר במחלה מאד שכיחה. הפרוסטטה (ערמונית) ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן. השופכה (צינור המוביל את השתן מהשלפוחית דרך הפין החוצה), עוברת בתוך הפרוסטטה. כאשר הפרוסטטה מוגדלת הדבר מוביל ללחץ על השופכה ובכך להיצרות במוצא של שלפוחית השתן. היצרות זו מובילה להתרוקנות לקויה של שלפוחית השתן, ולשארית שתן (השלפוחית לא מתרוקנת לחלוטין ושתן נשאר בה, כך שכל כמות שתן נוספת קטנה שמתווספת מובילה לתחושת מלאות וצורך להשתין), לכן אחד מביטוייה של הגדלת הפרוסטטה הוא הטלת שתן תכופה. סימפטומים נוספים הם שתן מקוטע, תחושת חוסר התרוקנות, המתנה זמן רב עד יציאת השתן ועוד. הטיפול בהגדלה (שפירה) של הפרוסטטה הוא בתרופות המקטינות את ההיצרות על השופכה כגון קאדקס, קסטרל, אומניק, אבודרט וכד'. אם תרופות אלו במינון מקסימלי אינן עובדות, טיפול ניתוחי דרך השופכה הוא טיפול מוצלח המשפר את הסימפטומים, אך כמובן אינו נטול סיבוכים. לשאלתך, סיבת הטלת השתן המוגברת אצלך ככל הנראה משולבת, סוכרת לא מאוזנת ופרוסטטה מוגדלת. אם הסוכרת מאוזנת והטיפול התרופתי להגדלת הפרוסטטה אינם מועילים, ונשללו סיבות אחרות (מצבך וגילך בהחלט מצריכים בדיקה גופנית לשלילת בצקות, בדיקת שתן לשלילת זיהום או בעיה כלייתית ושלילת הפרעה בתפקוד הלב), יש מקום לשקול טיפול ניתוחי לפרוסטטה המוגדלת. אפשרות נוספת, פשוטה יותר, היא הימנעות משתייה לאחר השעה שש בערב. שתייה מרובה לפנות ערב מובילה להטלת שתן מוגברת במהלך הלילה. אינך חייב להפחית את כמות המים שאתה שותה, אלא לשתות את אותה כמות עד לשעה שש בערב. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד [29/04/2007] קרא עוד

דימום רקטאלי הינו דימום מפי הטבעת. [29/04/2006] קרא עוד

אי- ספיקת לב הינה תסמונת קלינית שבה פגם במבנה או בתפקוד הלב גורם לכשל ביכולת הלב לפלוט או להתמלא בדם בקצב המתאים לדרישה של הרקמות בגוף. למידע נוסף על ההגדרות, הסיבות ומונחים של אי- ספיקת לב, ראי תשובה לשאלה קודמת בפורטל Infomed: http://www.infomed.co.il/questions/q_011502_1.htm הדירוג התפקודי של אי- ספיקת לב על פי האגודה הלבבית של ניו-יורק (NYHA) משמש להערכת חומרת ההגבלה התפקודית וניבוי פרוגנוסטי: ללא הגבלה בפעילות גופנית. פעילות גופנית רגילה לא גורמת לקוצר נשימה, דפיקות לב או עייפות מוגזמת. קרא עוד

פעילות גופנית משפרת את הכושר הגופני וכן עוזרת להורדה במשקל, שיפור רמת השומנים בדם והפחתה ביתר לחץ דם - כל אלה גורמי סיכון למחלת לב איסכמית. כושר גופני בדרך כלל משפר את הסיבולת למאמצים בחולי לב ובעל יתרונות פסיכולוגיים משמעותיים. הוא גם עשוי לשפר את סיכויי ההחלמה במקרה של התקף לב נוסף. תוכנית קבועה של פעילות גופנית במסגרת ההגבלות של כל חולה מומלצת ביותר. פעילות גופנית מפחיתה תמותה ממחלת לב, מפחיתה סימפטומים של תעוקת חזה, משפרת את התפקוד הגופני ואת איכות החיים אצל חולי לב. מספר מחקרים הראו שתוכניות פעילות גופנית מפחיתות באופן משמעותי את התמותה הכללית ואת התמותה מהתקפי לב במיוחד, בשילוב עם שליטה בגורמי סיכון נוספים (יתר לחץ דם, רמת שומנים בדם, עישון והפחתה במשקל). לפני תחילת פעילות גופנית יש לבצע הערכה רפואית הכוללת מבחן מאמץ (ארגומטריה) על מנת לקבוע באיזה קצב לב מופיעים סימפטומים של תעוקת חזה (אם הם מופיעים) ועל מנת לפתח תוכנית גופנית מותאמת אישית. מומלץ לפנות לרופא המטפל על מנת להיבדק, לקבל הפניה לביצוע בדיקת מאמץ וכן לקבל הפניה לתוכנית שיקום לבבית מאורגנת מפוקחת ומסודרת. המרכז למניעת מחלות לב ולשיקום במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן בוויינגייט, מפעיל תכנית שיקום לבבית מקיפה. פרטים באתר: http://www.wincol.ac.il/lev.htm#pratim קרא עוד

אבא שלך ביצע בדיקת מיפוי לב. בדיקה זו נועדה לאבחן האם ישנה עדות למחלת לב איסכמית והתוויה לביצוע צנתור לבבי. היא בודקת האם ישנם אזורים שבהם יש הפרעה בזרימת הדם ולכן אינם מתמלאים בחומר הניגוד (תליום). הבדיקה מראה שתפקוד הלב תקין, וכמעט כל אזורי הלב אינם סובלים מהפרעה באספקת זרימת הדם, מלבד אזור קטן בתחתית הלב. ההפרעה בזרימת הדם מתרחשת רק בעת מאמץ (אז הלב צורך יותר חמצן ודורש זרימת דם מוגברת בעורקיו) ולא במנוחה. היצרות בעורק כלילי המספק את הלב יכולה לגרום להפרעה בזרימת הדם, מכיוון שכלי הדם הזה איננו יכול להתרחב על מנת לספק את צריכת הדם המוגברת של הלב בעת מאמץ. עליכם להתיעץ עם רופא קרדיולוג האם פגם מילוי קטן זה מצדיק צנתור במקרה של אביך (בהתחשב בסימפטומים שבגינם ביצע את הבדיקה), או שעדיף טיפול תרופתי שמרני בלבד. קרא עוד

רמות גבוהות באופן מתון של אנזימי הכבד מראות על פגיעה קלה אך ממושכת בתאי הכבד. להסבר על המשמעות ראה תשובה לשאלה קודמת בפורטל אינפומד http://www.infomed.co.il/questions/q_103105_4.htm קרא עוד

השיטה המקובלת כיום להפקת מוח עצם מתורם היא באמצעות איסוף תאי אב בדם היקפי. לאחר שהתורם נמצא מתאים, הוא מקבל במשך כמה ימים זריקות תת-עוריות בשם נאופוגן. זריקות אלו מעודדות את מוח העצם שלו לייצר תאי דם לבנים. הזריקות אינן מסוכנות, ותופעות הלוואי שהן עשויות לגרום להן הן הרגשה דמויית שפעת וכאבי עצמות. כאשר הספירה הלבנה עולה, משתחררים אל הדם תאים לבנים רבים, ביניהם תאים המכונים "תאי אב". תאים אלה הם תאים היכולים להתמיין לסוגים רבים של תאים. איסוף התאים מתבצע בתהליך הדומה לתרומת דם: התורם מתחבר באמצעות עירוי למכונה המפרידה את הדם מתאי האב, ומחזירה לו את הדם ללא תאי האב. התהליך אורך כמה שעות, ואם אין מספיק תאים לאחר יום איסוף אחד - לעיתים יש צורך לחזור על התהליך. תאי האב בגופו של התורם מתחדשים במהירות. השיטה השניה, שהיתה מקובלת בעבר, והיום כמעט ואינה בשימוש במקרה של תורמים בריאים - היא שאיבת מוח עצם מן העצם עצמה, בחדר ניתוח. במקרה זה מדובר בפעולה קצרה ופשוטה, אך מעט מכאיבה. קרא עוד

המרה היא נוזל צמיג צהוב-ירוק שמופרש על-ידי הכבד ומאוחסן בכיס המרה. תפקיד המרה הוא לסייע בספיגת השומנים במערכת העיכול. המרה מורכבת ממלחי מרה, כולסטרול, לציטין וצבענים שונים. מכיס המרה עוברת המרה אל צינור המרה, וממנו אל התריסריון. שחרור המרה מכיס המרה תלוי בגירויים שונים ממערכת העיכול. לאחר שהופרשו מכיס המרה אל התריסריון, וסייעו בספיגת השומנים, נספגות חומצות המרה חזרה אל הכבד באיזור האילאום הטרמינלי (חלקו הסופי של המעי הדק). 15-35% מן הכמות הכללית של חומצות המרה אינן נספגות, ומופרשות בצואה. חומצות המרה עוברות אל מחזור הדם השערי (פורטלי), כאשר הן קשורות לחלבונים. כאשר הן מגיעות עם זרם הדם אל הכבד - תאי הכבד מפרידים את מלחי המרה מן הדם. שם הן עוברות כמה תהליכים כימיים, ומופרשות חזרה אל כיס המרה. קרא עוד

מחלת קרוהן אינה יכולה להיגרם עקב שימוש באוגמנטין. ההשפעה האפשרית של האוגמנטין על מערכת העיכול היא שלשולים, כאבי בטן ובמקרים נדירים דלקת של המעי, דלקת של הקיבה, הפרעות בעיכול ודלקת מעי הנגרמת עקב החיידק קלוסטרידיום דיפיצלה. על מחלת קרוהן ניתן לקרוא עוד כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_121501_1.htm http://www.infomed.co.il/questions/q_082701_1.htm קרא עוד

אוגמנטין גורמת לשלשולים ב- 3-34% מן המשתמשים בה - כאשר שכיחות השלשול משתנה בהתאם למינון הנלקח ולמשך הזמן. כאבי בטן וקנדידה יופיעו ב-1-10% מן המשתמשים בתרופה. כמו שאת רואה, כל הבעיות מהן את סובלת הן כנראה תופעות לוואי של האוגמנטין. לא הצלחתי להבין מן השאלה - האם את לוקחת את האוגמנטין כבר שנתיים ? משום שאם את סובלת מן התופעות שציינת במשך שנתיים, אך לוקחת את האוגמנטין רק לאחרונה - לא סביר כי התרופה היא הסיבה לתופעות. קרא עוד