שאלות ותשובות - עמוד 7

זיהום על ידי החיידק הליקובקטר יכול להתבטא בשיעול, אם כי זה לא שכיח. שיעול כזה הוא בדרך כלל יבש, מוחמר בשכיבה ומוקל בישיבה ובעמידה, וזה מתאים לתיאור שלך, אך ישנם גורמים אפשריים אחרים לשיעול. פרטים נוספים על הליקובקטר פילורי. קרא עוד

עלייך לשוחח על כך עם הרופא המטפל בך. בחלק מן המדינות, הרופא המטפל נדרש על פי חוק להציע לך לעבור בדיקה לגילוי נגיף ה- HIV. במידה ואת חושבת כי את נמצאת בקבוצת סיכון להיחשף לנגיף ה- HIV או במידה ואת חושדת כי כבר נדבקת בנגיף, מומלץ לך ללכת להיבדק. במידה ואת מתגלה כנשאית של נגיף ה- HIV, ייתכן ותבחרי שלא ללדת ילדים בכלל. במידה ואת כבר נמצאת בהיריון כאשר את מתגלה כנשאית של הנגיף, ניתן לשקול לנקוט באמצעים שונים על מנת לצמצם את רמת הסיכון של העובר שלך להידבק בנגיף ה- HIV.

נוטים לחשוב כי תרופת האיי. זי. טי. אינה גורמת להופעתם של פגמים מולדים בעובר במהלך היריון . אולם, אין אדם אשר יוכל לומר בוודאות כיצד תשפיע תרופת האיי. זי. טי. על התינוק בשלבים מאוחרים יותר של חייו. התרופה אינה נמצאת בשימוש זמן רב מספיק בקרב נשים הרות על מנת לדעת מה קורה אצל ילדים אלה כאשר הם מתבגרים. שוחחי עם הרופא המטפל בך לגבי היתרונות והחסרונות של נטילת תרופת האיי. זי. טי.

תלוי באיזו רמה. לאחר ניתוח של שק האשכים להורדת אשך טמיר, סביר כי הרקמה תשנה מעט את צבעה, בשל דימומים קטנים ומקומיים. אולם, במידה ושמים לב לנפיחות משמעותית של שק האשכים אחרי הניתוח, שינוי צבע בולט לאדום/כחול, או מישוש נוזלים מרובים בשק, יש לבוא מיידית לבדיקה רפואית, על מנת לשלול דימום אל תוך השק, שעלול היה להיגרם בזמן הניתוח. דימום שכזה קורה בד"כ במידה וכלי הדם המספקים את האשך אינם ארוכים מספיק.

בהחלט כן. לרוב, מומלץ להורים להמתין עם ביצוע הניתוח בילדם, אשר נולד עם אשך טמיר, עד לפחות להגיעו לגיל חצי שנה-שנה. בזמן זה רואים לרוב ירידה ספונטנית של האשך בתעלה המפשעתית עד למיקומו התקין, ללא כל צורך בניתוח. לעיתים, עוזרים לתהליך זה להתרחש, ע"י מתן זריקות הורמונליות של ההורמון hCG, אשר הוכח כיעיל בגרימת נדידת האשך בכ-10% מהמקרים, וחוסך את הצורך בניתוח. יש לציין כי טיפול זה הינו יעיל רק במקרים ספציפיים, בהם האשך נמצא בקרבת מיקומו התקין.

בהחלט כן. גם אשכים אשר ממוקמים היטב בשק האשכים בינקות יכולים מסיבה כלשהי לעלות עם הזמן ולתפוס מקום גבוה יותר בתעלת המפשעתית. לעתים הורים מדווחים, כי לילדם מעולם לא הייתה בעיה שכזו כשנולד, ורק בגיל מאוחר יותר- 5-10 התפתחה. במקרה שכזה, יש לטפל, בדיוק באותו אופן ומאותן סיבות שיש צורך לטפל בתינוק שנולד עם אשך טמיר. לאחר ביצוע אבחנה מדויקת, כי אכן מדובר בטמירות, הילד לרוב יישלח לטיפול ניתוחי דומה.

לאחר צנתור לבבי טיפולי שנעשה בעקבות אירוע של אוטם חריף של שריר הלב, נדרש המשך טיפול שמרני, הכולל בראש וראשונה שמירה על אורח חיים בריא. מומלצת הקפדה על פעילות גופנית מתונה ושמירה על תזונה נכונה, ולכך ישנה חשיבות מכרעת להצלחת הטיפול לטווח רחוק (וכיום שמים על כך דגש רב בחינוך והגברת המודעות במכוני שיקום הלב). הטיפול המשלים הנוסף כולל טיפול תרופתי במגוון משפחות של תרופות, שמטרתן הכוללת הן דילול הדם למניעה של היווצרות קרישי דם וחסימה חוזרת של כלי הדם, והורדת לחץ הדם, המפחיתה את העומס על שריר הלב.

חזרה לתפקוד לאחר צנתור לבבי שנעשה למטרה טיפולית, הינה אינדיבידואלית ותלויה אף רבות בגורם המחלה אשר הביא לצנתור. לאחר צנתור שנעשה לצורך טיפול באוטם חריף של שריר הלב, או באירוע לבבי חריף מסוג אחר, לעיתים דרוש זמן החלמה ממושך, שיכול לקחת אף מספר שבועות. במהלך שבועות אלה, המטופל עשוי להרגיש עייפות וחולשה, אשר תחלוף בהדרגה. על המטופל להתחיל בביצוע מאמצים קלים ביותר, ולהמשיך בפעילות גופנית מתונה, תוך מעקב רפואי. לאחר צנתור שנעשה אך ורק למטרה אבחונית, לרוב אין בעיה בחזרה לשגרה כבר יומיים-שלושה לאחר הצנתור, וכאשר הנפיחות או הכאבים המקומיים חולפים.